מדיניות הפיוס של בריטניה
וצרפת בשנות ה-20 וה- 30
בריטניה וצרפת אמנם יצאו כביכול המנצחות במלחמת העולם ה-I אך גם הן נפגעו, איבדו לוחמים רבים וחזרו מותשות
לתוך מציאות חדשה ומדינות שיש לשקם ולהחזיר את אמון האזרחים.
בחוזה ורסאי 1920 הוחלט כי הן תקבלנה מנדט על מדינות המזרח התיכון. זהו אמנם צעד מכובד אך הוא רחוק מימי האימפריאליזם בהם הייתה להם שליטה מוחלטת על המושבות שהיו בשליטתן.
משמרת השובתים- השביתה הגדולה 1926 |
לאורך כל שנות ה-20 התחוללו בבריטניה שביתות כורי פחם, הן ביטאו את מצוקת התושבים, ואת הקושי הכלכלי, ולפיכך את חוסר האמון בממשל.
לונדון -1926 בזמן השביתה הגדולה |
צרפת ובריטניה הבינו כי הלקח העיקרי מהמלחמה הוא שמעתה והלאה יש לעשות הכול כדי שמלחמה נוספת לא תישנה. ועל כן יש לנהוג במדיניות פייסנית, לוותר כשצריך, לפתור כל סכסוך בדרכים דיפלומטיות רק לא להגיע לכדי מלחמה. רעיון יפה כשלעצמו, אלא שעל השלום שומרים כששני הצדדים חפצים בו - מוסוליני והיטלר בשלב הזה דיברו על ניוונה של הדמוקרטיה ועל נחיצותה של מלחמה.
בשנת 1925 נחתם "הסכם לוקרנו" היו אלה מאמצים דיפלומטיים שנשאו פרי בין גרמניה לצרפת ובלגיה, כאשר בריטניה ערבה להסכם. זהו למעשה הכרה בגבולות שנקבעו. ההסכם הביא לרגיעה ופיוס מצד הצדדים, עד שאפילו גרמניה הוזמנה להצטרף לחבר הלאומים.
קוקו שאנל - מעצבת האופנה האגדית החלה לפלס דרכה בצרפת של שנות ה-20 |
מגדל אייפל- פריז |
מצבה של צרפת היה עגום יותר: ראשית משום שקרבות רבים במלחמת העולם הראשונה התחוללו על שטחה. מאות אלפי חיילים צרפתיים מצאו את מותם במלחמה ואבדן כוח האדם השפיע באופן עצום והרסני על התעשייה והמשק בכלל. תשתיות נהרסו וצרפת מצאה עצמה במצב כלכלי קשה ביותר. כמו כן כספים שהופקדו בבנקים זרים כמו בברית המועצות -הולאמו ע"י הסובייטים, כספים שצרפת יותר לא ראתה לעולם.
קפה פריזאי שנות ה-30 ניסיון לחזור לשגרה |
כבר בהסכמי ורסאי התעקשה צרפת לקבל פיצויי עתק מגרמניה על הנזק שנגרם לה, אך ככל שחלפו הימים וגרמניה לא הייתה מסוגלת לשלם את הפיצויים שנקבעו - לא היה בכוחה של צרפת להילחם על כך היות וראשי הממשל הצהירו שאין בכוונתם לחזור ולהילחם הם ביקשו לנקוט במדיניות של פיוס. אם כן המצב הכלכלי היה קשה, כתוצאה מכך המתיחות החברתית גברה, ברמה הפוליטית הורגשה אי יציבות- בחירות חוזרות ונשנות, מפלגות רבות- חלקן אף קיצוניות ומנוגדות זו לזו בתפיסותיהן יצרו מצב של אנרכיה והיו אף שביקשו להציב איש חזק שישליט סדר וימגר את השחיתות השלטונית ..
"קו מז'ינו" |
בתחום הצבאי - גם שם נדמה היה כי אין קבלת החלטות שכלתנית וברורה. כלקח מהמלחמה הוחלט לבנות בגבול בין צרפת לגרמניה קו ביצורים ענק - הנקרא קו מז'ינו - קו ביצורים לאורך כל הגבול עם גרמניה - בנייתו נמשכה מספר שנים ועלתה הון, כיוון שכללה שרשרת ביצורים -תת קרקעיים ובונקרים, כל זאת כדי שגרמניה לא תוכל לחדור לשטחה של צרפת. האם ברגע האמת קו הביצורים האימתני אכן סיפק הגנה?
בשנות ה-30 כאשר היטלר כבר עלה לשלטון בגרמניה, ומוסוליני ביסס את הפשיזם באיטליה נראה היה שמדינות הברית קרי בריטניה וצרפת עדיין ממשיכות לנהוג במדיניות הפיוס למרות תוקפנותן של המדינות הדיקטטוריות. הן באמת ובתמים האמינו שהפשרה עדיפה על פני מדיניות תקיפה מדוע?
א. כי לאורך שנות המלחמה ולאחריה התגבשה תפיסה פציפיסטית השוללת מלחמה ורוצה שלום בכל מחיר. מבחינת הפציפיסטים מלחמת העולם הראשונה הייתה טעות טרגית שאסור לחזור עליה.
ב. חולשת המשטרים הדמוקרטיים- והבעיות הכלכליות - חברתיות שנוצרו בעקבות זאת אינן מאפשרות לצאת מחדש למלחמה גם במחיר הפקרתן של מדינות קטנות שהיו בסכנה נוכח הפרה בוטה של התוקפנות הגרמנית והאיטלקית .
תעוזתן של גרמניה ואיטליה הלכה וגברה ככל שהתגובה הייתה עדינה ושקטה יותר:
מדיניות החוץ שלהן כללה מספר פעולות שהיו לחלוטין בניגוד להסכמים:
* 1935 - איטליה הפשיסטית משתלטת על אתיופיה
* 1936- כניסת כוחות גרמנים לחבל הריין -בניגוד להחלטות הסכמי ורסאי
* 1936 - הצהרה משותפת של גרמניה ואיטליה על הקמת ציר רומא ברלין
* 1938 - "האנשלוס" - סיפוח אוסטריה לגרמניה מרצונה (כביכול)
* 1938 משבר חבל הסודטים והסכם מינכן שהביא לחיסולה של צ'כוסלובקיה
כל אלו (יפורטו בפוסטים הבאים) היו רצף של אירועים שהעולם ראה ושתק, מדינות הברית ביקשו למצוא דרכי פשרה ובאי חשק ניכר הבינו כי אין מנוס אלא להגיב להתגרות שבאה מצד מדינות הציר (גרמניה ואיטליה).
ראש ממשלת בריטניה - נוויל צ'מברלין והסכם מינכן בידו |
לאחר הסכם מינכן שב ראש ממשלת בריטניה לארצו, אחז בידו בטיוטת המסמך ואמר: "הבאתי את השלום בזמננו"
הצהרה אומללה שכן כעבור חודשים ספורים בלבד תתחיל המלחמה הקשה והנוראה שידי העולם עד כה.