שנות ה-30 גרמניה : מדיניות החוץ

מדיניות החוץ הנאצית דוגלת בתוקפנות 

כזכור היטלר עלה לשלטון  בשנת 1933 והתמנה לפיהרר חודשים ספורים בלבד לאחר היבחרו. לא רק במדיניות הפנים הייתה דעתו נחרצת וחד משמעית כי אם גם בנודע למדיניות החוץ. 

כאמור האשים היטלר את היהודים, הקומוניסטים, מתנגדי המשטר וכל מי שלא היה לשביעות רצונו במצבה הכלכלי- חברתי הקשה של גרמניה. לכן הוא חזר והדגיש כי על מנת שגרמניה תחזור לימיה הגדולים היא חייבת להיות גדולה בשטחה, נקייה ממה שהוא כינה תתי גזע (כדוגמת היהודים), בעלת צבא חזק וגדול - למרות שגרמניה התחייבה לצמצם את צבאה ונשקה עוד במהלך 'הסכמי וורסאי' (1920). 

ניתן לומר שהיטלר עשה כל שביכולתו להפר הסכמים קיימים, להבטיח דברים ואח"כ להתחרט ולא לקיימם, לפעול בדרך של איומים ואלימות וע"י כל אלה להשיג את מטרותיו: 

משום הפכפכותו לא נלקח ע"י מנהיגי העולם באופן רציני. אלא שההיסטוריה מראה כי "הכתובת הייתה על הקיר..." .

1933 - כאמור היטלר עולה לשלטון וכבר באותה שנה הוא מכריז כי גרמניה 

גרמניה פורשת מחבר העמים ומגבירה כוחותיה 

פורשת מחבר הלאומים. יש לזכור שמיד עם הקמתו של חבר הלאומים, לא הורשתה גרמניה לקחת חלק ולשלוח נציג מטעמה, היות ונחשבה למפסידה הגדולה של מלחמת העולם הראשונה. במהלך שנות ה-20 בתקופת רפובליקת וויימאר הדמוקרטית, הורשתה גרמניה להצטרף לחבר הלאומים. 

מהלך זה של היטלר להוציא את גרמניה מחבר הלאומים הוא אמירה חד משמעית שאין בכוונתו לקבל את חוזה הכניעה של גרמניה ולעמוד בתנאיו: לא היו בכוונותיו של היטלר לקבל את סעיפי צמצום מספר החיילים בצבא, וצמצום תעשיית הנשק בכלל. כמו כן מדינות חבר העמים נקטו בתפיסה דמוקרטית בעוד שהיטלר ראה בדמוקרטיה הפגנת חולשה שלא התאימה לתכניותיו מרחיקות הלכת. 

1934- היטלר חתם עם פולין על חוזה אי התקפה: על פניו נשמע מרגיע. פולין, המדינה השכנה שנוסדה לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשחבל הדאנציג שמאפשר לה גישה לים, נלקח מגרמניה,במסגרת החזרת שטחים.

חוזה אי התקפה מעיד על פיוס וקבלה מצידה של גרמניה. רק חבל שהסכם זה יתגלה בסופו של דבר כשקרי ונקמני : 5 שנים בלבד לאחר חתימת החוזה, תפלוש גרמניה לפולין ב-1 בספטמבר 1939, תכבוש ותכניע אותה תוך פחות משלושה שבועות. 

מדיניות תוקפנית וכוחנית 

1935- משבר " חבל הסאר" הסאר הוא חבל ארץ יפיפה משופע במשאבי טבע שנמצא על גבול גרמניה וצרפת. לאורך שנים ארוכות היה חבל הסאר בשליטת גרמניה, אלא שבעקבות הפסדה במלחמת העולם הראשונה, היא נאלצה למסור חבל ארץ זה לצרפת. בשנת 1935 דרש היטלר לערוך משאל עם באזור ה"סאר" כדי לקבוע אחת ולתמיד  למי שייך המקום. באמצעות משאל עם משתף היטלר את תושבי המקום בקביעה  למי מהארצות הם  היו רוצים להשתייך. משאל עם הוא מהלך דמוקרטי אמיץ מאוד. באופן מפתיע אחוזי ההצבעה נטו באופן מובהק בגרמניה. בדיעבד הסתבר כי משאל העם היה מלווה באיומים ופחד מצד המפלגה הנאצית. אנשים פחדו להצביע נגדה.

בשנה זו נחתם גם הסכם ימי עם בריטניה : 

ההסכם קבע כי גודלו של הצי הימי הגרמני יהווה 35% בלבד מהצי הימי הבריטי- המשמעות של הסכם זה שהיות והצי הבריטי הוא עצום. 35% ממנו מאפשרים לגרמניה להגדיל את הצי שלה ולהתחמש באין מפריע באופן "חוקי" כביכול. למרות שהסכם זה גרם לכעס בקרב מדינות כדוגמת צרפת. הצליח היטלר במומחיותו ליצור "הפרד ומשול" ולסכסך בין מדינות ובכך להשיג לעצמו הצלחה כפולה. 

1936- היטלר הולך עוד מספר צעדים קדימה בוחן את גבולות סבלנותן של המדינות (כל עוד הן שותקות, ולא מאיימות בסנקציות הוא ממשיך במדיניות התוקפנית) 

אם כך - בשנה זו היטלר פולש לחבל הריין. אזור הריין הנמצא לאורך נהר הריין הוא שטח נוסף בין גרמניה לצרפת. הסכמי לוקרנו משנת 1925 קבעו מפורשות כי שטח זה יישאר מפורז - משמע אף אחת מהמדינות אינה רשאית להכניס נשק וכלי מלחמה לשטח זה. במידה וצד אחד מפר תנאי זה - רשאית המדינה השנייה להגיב ולתקוף. היטלר החליט לבדוק את תגובתה של צרפת. בשנת 1936 הוא הכניס כוחות צבא לחבל הריין. צרפת ובת בריתה בריטניה לא תקפו בתגובה. זה היה סימן עבור היטלר שצרפת ואנגליה מעוניינות להמשיך במדיניות הפיוס ולפיכך הוא יכול להמשיך בתכניותיו בלי כל חשש. 

בקיץ 1936 נפתחה "אולימפיאדת ברלין" עוד דרך של היטלר להפגין כוח ושרירים כלפי מדינות העולם 

 1936 ציר רומא ברלין

(ציר רומא ברלין (מוסוליני והיטלר

עוד באותה שנה נחתמה ברית - ציר רומא -ברלין : הסכם שילוב כוחות בין מוסוליני להיטלר. שתי המדינות מצאו מכנה משותף באידאולוגיית המדינה הטוטליטרית בעלת מנהיג אחד ויחיד - מורם מעם היודע מה טוב לאזרחיו. שתי המדינות פרשו מחבר העמים ולשני המנהיגים היו תכניות פומפוזיות לשינוי יחסי הכוחות באירופה. 

1938 

קבלת פנים לפיהרר בזלצבורג אוסטריה 

במארס 1938 נוצר ה"אנשלוס" - המיזוג בין גרמניה לאוסטריה. היטלר, שהיה אוסטרי במקור, ראה דמיון בין שני העמים, וטען כי האוסטרים והגרמנים משתייכים לגזע הארי העליון ועל כן מיזוג כזה מתבקש. למעשה היה זה סיפוח - מדינת אוסטריה בוטלה והפכה להיות עוד מחוז במדינת גרמניה הגדולה. האנשלוס נעשה באמצעות הצבעה וגם במקרה זה כמו במקרים קודמים אחוזי ההצבעה שתמכו בסיפוח היו גדולים. אזרחים אוסטרים חששו לגורלם להיהפך למתנגדי ממשל ולכן הצביעו בעד הסיפוח. (יהודי אוסטריה- בדיוק כמו יהודי גרמניה, נשללה מהם אזרחותם והם הפכו לפליטים במדינתם). 

פתק ההצבעה במשאל העם על האיחוד. 
העיגול הגדול נועד לסימון "כן" והעיגול הקטן "לא".
המצביעים היו צריכים לסמן את בחירתם באופן גלוי לעיני הפקידים הנאצים לשאלה:
 "האם אתה מסכים לאיחוד-מחדש של אוסטריה עם הרייך הגרמני
 שהוחלט עליו ב-13 במרץ  1938 והאם אתה מצביע למפלגה  של המנהיג שלנו (באותיות גדולות)  אדולף היטלר"

עד כה כל תכנית במדיניות החוץ - פעלה לטובתו של היטלר. הוא הבין כי חבר הלאומים - הוא גוף חסר שיניים וכי אין ביכולתו להעניש, או להרתיע. הוא ראה את חולשת המדינות הדמוקרטיות כדוגמת בריטניה וצרפת ופעל באופן נחוש להשיג את רצונותיו. התכנית הבאה שלו הייתה כיבוש "חבל הסודטים" - זוהי למעשה קפיצת מדרגה בתביעות שלו ומקרה "חבל הסודטים" ממחיש יותר מכל את אזלת ידן של המדינות. 

חבל הסודטים היה חבל ארץ ששייך לצ'כוסלובקיה - מדינה קטנה הגובלת עם גרמניה, שקמה והפכה למדינה עצמאית לאחר מלחמת העולם הראשונה. 

 רה"מ בריטניה נוויל צ'ימברלין
ואדולף היטלר - הסכם מינכן  

היטלר טען כי יש גרמנים רבים החיים שם והוא דרש כי חבל הסודטים יוחזר לאלתר לגרמניה. נשיא צ'כוסלובקיה סרב בתוקף והיה נחוש להילחם על זכותה של צ'כוסלובקיה. היטלר איים כי יכניס כוחות לאזור, העניינים המשיכו להתחמם. בשלב הזה הייתה צ'כוסלובקיה משוכנעת כי מדינות הברית- תבואנה לעזרתה. בריטניה וצרפת צפו במתרחש וביקשו ליישב את הסכסוך לפני שנפתחת שוב מלחמה. הן ביקשו ליישב את המתיחות בדרכי שלום ודיפלומטיה בלבד. 

"הבאתי את השלום" - לאחר חתימת הסכם מינכן 1938
גזר דין מוות לצ'כוסלובקיה 


לצפייה בהסכם מינכן: http://www.youtube.com/watch?v=9RN-mZRqJtU

בסוף ספטמבר 1938 נועדו נציגי ארבע המדינות במינכן: צ'מברלין - ראש ממשלת בריטניה, דאלאדיה- נשיא צרפת, מוסוליני- "הדוצ'ה - מנהיג איטליה ואדולף היטלר - פיהרר גרמניה. באופן תמוה, שלא לומר בוטה לא הוזמן נשיא צ'כוסלובקיה לקחת חלק בפתרון הבעיה. ב-30 בספטמבר נחתם "הסכם מינכן" לפיו גרמניה תקבל את חבל הסודטים בתנאי שהיא מתחייבת לא לדרוש יותר שטחים ולא לתקוף. צ'ימברלין שב לבריטניה, אחז את טיוטת ההסכם בידו ובישר : "הבאתי את השלום" ... במרץ 1939 נכנסו צבאות גרמניה לצ'כוסלובקיה והיטלר הצהיר כי מעתה צ'כוסלובקיה היא ארץ חסות גרמנית. היטלר קיבל את דרישתו ללא ירייה אחת. 

סיפוח צ'כוסלובקיה לאחר הסכם מינכן 1938

נשים מצ'יכוסלובקיה לאחר הסיפוח שנכפה עליהן 

קריקטורה שממחישה את היחסים "האידילים" בין שני המנהיגים
יחסים שלא נמשכו הרבה.

1939

סיפוח חבל הסודטים לגרמניה הביא לחורבנה של צ'כוסלובקיה ואפשר לגרמניה להתקדם לכיוון היעד הבא - פולין , כך שאפילו ברית המועצות בראשות סטלין חשה מאוימת. לכן פנה סטלין להיטלר לקיום חוזה אי התקפה בין שתי המדינות.  ב-23 באוגוסט נחתם הסכם "ריבנטרופ - מולוטוב" בין גרמניה לבריה"מ. שם החוזה נקרא כך על שם שני שרי החוץ: ריבנטרופ הגרמני ומולוטוב הרוסי. סטלין בשלב הזה חשב נוכח המציאות המתהווה באירופה שנכון יהיה לשתף פעולה עם היטלר: בחוזה היה סעיף סודי לפיו במידה וגרמניה מתכוונת לתקוף את פולין - בריה"מ לא תגלה כל התנגדות ובתמורה לכך פולין הכבושה תחולק בין שתיהן. 

שבוע בלבד לאחר חתימת חוזה ריבנטרופ מולוטוב, ב- 1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין וכך פרצה מלחמת העולם השנייה. 

לסיכום דרכי הפעולה של היטלר להשיג את מטרותיו היו בדרכי הונאה-מבלי לפתוח באש. הוא אמנם דיבר על רצונו לשלום אך בפועל חתר למלחמה. הוא חתם על הסכמים בינלאומיים שלא כובדו על ידו, ערך "משאלי עם" תוך הטלת טרור ופחד. סכסך בין מדינות והעצים את צבאו מתחת לאפם ממש.
ניתן לומר בוודאות אירופה בפרט והעולם בכלל- "נרדמו בשמירה" (שמירה על הדמוקרטיה) המדיניות הפייסנית שנקטו המדינות התבררה בסופו של דבר כטעות. התערבותן הגיעה מאוחר מידי.