שנות ה-30 -ברית המועצות : תכנית החומש

מי אתה יוזף סטלין ? 

על מנת להבין את השינוי המהותי שחל בברית המועצות לאחר נפילת משטר הצאר ברוסיה. חייבים לחזור לאמצע שנות ה-20. 

1924 נפטר איליץ' לנין - מייסד הקומוניזם ברוסיה ומתחיל קרב על הירושה. היורש הטבעי לעמוד בראש המפלגה היה ליאון טרוצקי, ממייסדי הצבא האדום, בחור כריזמטי ומוכשר. מנגד היה יוזף סטלין- שלטש עיניים על ראשות המפלגה ופילס לעצמו את הדרך עד לצמרת. סטלין מינה את מקורביו לתפקידים בכירים, הוא גייס את תמיכתם ובמקביל החל להאשים את טרוצקי בדעות חתרניות כנגד המפלגה הקומוניסטית ובחוסר נאמנות. ב-1927 סילק

יוזף סטלין 

אותו מהמפלגה. מאותו רגע ואילך פעל סטלין בשיטה זו כנגד כל מי שהיה לו ספק ולו הקטן ביותר בנוגע לנאמנותו כלפיו. לאחר שהסיר כל איום מבפנים ולמעשה השתלט על מנגנוני השלטון, התפנה לטפל בבעיה הכלכלית בבריה"מ ובכלל זה בהיעדר טכנולוגיה מתקדמת. למעשה הייתה ברית המועצות בשנות העשרים של המאה -20 מדינה אגררית- (חקלאית) נחשלת. 

כבר בשנת 1929 קבע "תכנית - חומש" אשר מטרותיה הן: 

* תיעוש מהיר - סטלין רצה לכונן מדינה מתועשת ומתקדמת שתעמוד בקדמת הטכנולוגיה ותהווה מתחרה לשאר המדינות המתקדמות בעולם (כדוגמת ארה"ב, גרמניה, בריטניה וכו')

* קולקטיביזציה בחקלאות - פירוש הדבר הלאמה של כל הרכוש הפרטי, וכל המשקים החקלאים והפיכתם לרכוש המדינה. 

* מיגור הבערות- בריה"מ סבלה משיעורי בערות גבוהים במיוחד. אחוז ניכר לא ידע קרוא וכתוב - סטלין קבע כי יש להשקיע בהשכלה - להעלות באופן ניכר את רמת הלימודים באמצעות בתי ספר ציבוריים הכפופים לדרישות המפלגה. 

מהנדסי העתיד 

באמצעות שלוש המטרות הללו הבין סטלין כי יוכל ליצור חברה של פועלים עובדים ונאמנים ולהכפיף את האידאולוגיה הקומוניסטית לפיה כולם שווים (לא בפני החוק). התפיסה הקומוניסטית האמינה כי כל אחד ייתן כפי יכולתו ויקבל לפי צרכיו. ומי יקבע מהם צרכיו של הפרט? המדינה כמובן ... זוהי אם כן תחילתה של מדיניות טוטליטרית שבה המדינה מתערבת בכל תחום בחיי הפרט, היא קובעת ומכתיבה לו כיצד עליו לנהוג.

שליטה כל כך תובענית ולא מתפשרת הופכת את הפרט, באופן טבעי, לאדם קונפורמיסט (הולך בתלם - כמו כולם) אחרת  ייחשב כמתנגד וייאלץ לשלם מחיר אישי מאוד יקר.

תכנית החומש  הראשונה נקבעה לחמש שנים ולאחריה נקבעו עוד שתי תכניות חומש לאורך שנות ה-30. במהלכן חלה השקעה עצומה בפיתוח התעשייה ובמיוחד התעשייה הכבדה, הלאמת השדות ומרכוז החקלאות, פיתוח אדיר של תעשיות נשק, חימוש ואמצעי לחימה ומיגור הבערות (שיפור עצום בהשכלה). 

ברית המועצות- מעצמה תעשייתית 

תוך פחות מעשור שינתה ברית המועצות את פניה. כל המדינה העצומה חוברה לרשת החשמל, שופרו ללא הכר התשתיות הלאומיות נבנו תחנות כוח, סכרים, מסילות ברזל נפרסו לאורכה ולרוחבה של המדינה העצומה הזו. רוסיה

אלפי קילומטרים של מסילות ברזל ורכבות 

ניצלה את משאבי הטבע האדירים בהם התברכה כמו פחם, ברזל ונפט לצרכי התעשייה הכבדה אמצעי תחבורה, יצירת מכוניות וכל דבר שעשוי לקדם את בריה"מ ולהפכה למודרנית.

על מנת שכל זה אכן יתבצע יש צורך במיליוני ידיים עובדות וגם לכך נמצא פתרון- מליוני תושבים הועברו באופן כפוי מבתיהם בכפרים, לערי התעשייה הגדולות, הם הוכרחו לעבוד בכריית פחם, וברזל ובמפעלי התעשייה האדירים - ללא כל היתר להתנגד, למחות או להתלונן על השכר. מי שהתנגד היה מוצא עצמו מהר מאד נאסר במחנה כפייה, הוגלה,או נענש בכל דרך יצירתית שקבעה המשטרה החשאית. אנשים למדו לשתוק ולהיכנע לתכתיבי המשטר. בשם תכנית החומש  מיליוני תושבים הוגלו מבתיהם, והפכו להיות כלי שרת בידי מנגנון המפלגה. חייהם השתנו מקצה לקצה. 

התוצאה היא : המטרות עליהן הצהירה המפלגה הקומוניסטית הושגו במלואן : ברית המועצות הפכה למעצמה תעשייתית של ממש, פיתחה טכנולוגיות חדשניות, מערכת החינוך לא הייתה מעולם משכילה כל כך - אחוזי הבערות צומצמו במידה ניכרת. קמו מסגרות שהכשירו מדענים, מהנדסים, טכנאים, אנשי מדע ורופאים. 

עובדי כפייה בברית המועצות 

השינוי האדיר מקצה לקצה שחוותה ברית המועצות הושג אמנם אך במחיר אישי עצום. השליטה באנשים הייתה אכזרית במיוחד , מליוני אזרחים מצאו את מותם, מיליונים נאסרו והואשמו בהתנגדות למשטר (רבים הוגלו לסיביר הרחוקה 

מסך הברזל - עמימות בנוגע למה שקורה בבריה"מ 

והקרה וחיו בתנאים קשים מאוד). הכול פחדו מהמשטרה החשאית וחיו בסביבה של פחד מהלשנה, לא היה מקום ליוזמות לחשיבה יצירתית, ליצירת אלטרנטיבות. נוכח המצב הכלכלי בעולם באתה העת - בשנות ה-30 (המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב, ובאירופה בכלל, אחוזי אבטלה גבוהים וכיוב') היו שראו במודל הקומוניסטי של ברית המועצות דגם ליצירת מופת ולתעשייה בריאה. הם לא לקחו בחשבון שסטלין שידר לעולם רק מה שרצה ומנע במתכוון להראות את סבל האזרחים. 

לא בכדי כונתה מדיניותו של סטלין - מסך הברזל. 

מאפייני המשטר הטוטליטרי

משטרים טוטליטריים 

המאה ה-20 מאופיינת בטלטלות רבות. 

מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בחזונו של ווילסון לעולם דמוקרטי השואף לשלום והנה במהלך עשור או שניים הפכו יותר ויותר מדינות ללא דמוקרטיות: 

איטליה הפשיסטית, גרמניה הנאצית, ברית המועצות  וסין - הקומוניסטיות , ספרד שנשלטה בידי חונטה צבאית. 

האם הדמוקרטיה במאה ה-20 נכשלה ? 

כל המדינות המוזכרות לעיל פיתחו סממנים של משטר טוטליטרי. הבה נבחן מהו משטר טוטליטרי ומהם מאפייניו ואולי נצליח להבין מה המשותף לכל האידאולוגיות שצויינו: 

משטר טוטליטרי הוא משטר דיקטטורי משטר שאינו מקיים בשום צורה משהו מבין הסממנים הדמוקרטיים הידועים ומאפייניו הם: 

1. מנהיג אחד 

מוסוליני על רקע הקולוסאום  ברומא 

   

הוא יכול להיקרא : "הפיהרר" -כמו בגרמניה, הדוצ'ה- כמו באיטליה  "החבר סטלין " - כמו בבריה"מ ; תמיד יש מנהיג אחד בלבד,סמכויותיו בלתי מוגבלות, על פיו יישק דבר ואין להמרות את פיו- הוא "יודע" מה טוב לעם ואין להטיל ספק בידיעותיו או לפקפק ברצונותיו. 

הפרט מנוע מלהביע דעתו, לחשוב אחרת
לראות בצורה שונה ולבקר 

2. מפלגה אחת  

המכנה המשותף בכל המשטרים הטוטליטריים שאין כל אלטרנטיבה -חלופה. אין מפלגה המתנגדת לשלטון. גם אם מתקיימות בחירות הן למראית עין; הרי ברור כי המפלגה היחידה המתמודדת תזכה ברוב מוחלט של הקולות וכי את ראש המפלגה לא ניתן להחליף.
מכאן שלא קיים מנגנון - הפרדת רשויות משמע: המפלגה היא הגוף המחוקק, המבצע והשופט- כוח אדיר מרוכז בידי ראש המפלגה ואנשיו  (שאחראים בין היתר על הקופה הציבורית) ואין לערער על החלטותיהם. 

3. אידאולוגיה 

בשם האידאולוגיה - ידי הפרט כבולות 

רעיונות המשטר ברורים וחד משמעיים. מתוך האידיאולוגיה (הפשיסטית, הקומוניסטית, הנאצית וכיוב') נגזרים כל החוקים החלים על הפרט. האידאולוגיה  במשטר טוטליטרי חייבת להתקיים גם אם על חשבון זכויות הפרט. האידאולוגיה שואפת ליצור חברה חדשה, אדם חדש, עולם חדש וכדי שזה יתממש יש להדיר (=להרחיק) גורמים לא רצויים כמו: מתנגדי משטר, בעלי מעמד חברתי או פוליטי שונה מרעיונות האידאולוגיה או כמו קבוצות אתניות כדוגמת היהודים, הצוענים, וכיוב'. 

4. שימוש באמצעי טרור ופחד 

משטר טוטליטרי מצדיק את קיומו כל כך שנראה לו נכון להשליט את האידאולוגיה הזו ולהכיל זאת על כל אזרחי המדינה. על מנת לא לגרום להתנגדות ולתסיסה בקרב העם, יש להפעיל אמצעי טרור. כך נשמר השקט והסדר ברחובות וקטן האיום על המנהיג. ואזרחי המדינה, על מנת לא להיפגע, הופכים צייתנים וכנועים. גם אם הם לא מסכימים לדרך אין בכוחם להתנגד מהפחד שיופעלו כלפיהם אמצעי ענישה חמורים. 

כל משטר טוטליטרי דואג "למשטרה- חשאית" שתפקידה לאתר מתנגדי משטר.
 דרכי הפעולה של המשטרה החשאית כוללים: חקירות אכזריות במרתפי היחידה, כליאות, הגליות, חיסולים, "טיהורים" ורציחות. - כל אלה עומדים בניגוד גמור לערכי חיי אדם, שמירה על גופו וביטחונו של הפרט. דבר לא נסתר מעיניה של המשטרה החשאית שגרמה

חופש הפרט - נרמס 

לאזרחים להלשין על שכניהם ומכריהם ולהוציא מהם בכוח מידע. 

                          אבדה הפרטיות: מצוטטים לאנשים                    

שווה ציטוט: 

"הכוח אינו אמצעי, הוא מטרה. אדם אינו מכונן דיקטטורה כדי להגן על מהפכה; אדם מחולל מהפכה כדי לכונן דיקטטורה. מטרתה של רדיפה, היא רדיפה. מטרת העינוי היא עינוי. מטרת הכוח היא כוח."

                                                                                                             (ג'ורג' אורוול "1984")

 * "1984" ספר מדע בדיוני שנכתב בשנת 1949 ע"י ג'ורג' אורוול - שם הוזכר לראשונה מושג "האח הגדול- עינו פקוחה"

5. תעמולה וצנזורה: 

תעמולה- משמע הפצה של האידאולוגיה לכלל האוכלוסייה בכל דרך שעשויה לקדם את הרעיונות הפוליטיים של המשטר: באמצעי התקשורת, שלטי רחוב עצומים בגודלם, תכני לימוד בבית הספר, בספרים, סרטים והצגות- עד כדי שטיפת מוח.

יוזף גבלס - שר התעמולה הנאצי 

לעתים קרובות הייתה התעמולה שקרית ומגמתית, ויצרה תחושה אוטופית (הכול ורוד) כשהאמת - זו שלא נאמרה, רחוקה מאוד מהאשליה שהציגה המדינה.
באמצעות התעמולה הצליח המשטר לשמור על מורל העם ולמנוע התנגדויות.
באופן טבעי רצון המשטר הטוטליטרי הוא להציג מקסם שווא (= דבר שקרי) וכדי שזה יצליח, פעל מנגנון שלם שתפקידו היה לצנזר כל מה שלא התאים לאידאולוגיית המשטר; שר התעמולה היה מפקח מקרוב על כל הצגה, ספר, מחזה, סרט שיצא לאור ואם היו פסקה או קטע שהיה בו קורטוב של ביקורת, מחאה, אמירה אישית המנוגדת לתפיסת העולם של המפלגה או השליט, הייתה נאסרת היצירה לפרסום והפצה, מחבר היצירה היה נחשב למתנגד המשטר והיה נכלא, נענש או נאסר. 

טקסים תהלוכות ומצעדים 

בשם הצנזורה נפתחו מעטפות דואר, התקיימו ציטוטי האזנה בקווי הטלפון ולא ניתן היה למחות באופן לגיטימי. 

                                                          6. קידוש המדינה 

לפי חזון המשטר הטוטליטרי :המדינה היא מעל הכול- על כן יש להקריב את עצמך למען המדינה. המדינה צריכה להיות חזקה וגדולה וזאת ניתן להשיג באמצעות מלחמה וכיבושים ולהפוך למעצמה בעלת כוח ושליטה לא מבוטלת. החזון השאפתני הזה יושג באמצעות תוקפנות בלבד. 

כלכלה ריכוזית - הכל בידיים של איש אחד 

7. כלכלה ריכוזית

לפיה כל מנגנוני המדינה לרבות צבא, משטרה, תשתיות לאומיות, נכסים, אוצרות טבע, ומוסדות כלכליים - כל אלה

מרוכזים בידיו של המנהיג, הם תחת חסותו ופיקוחו משמע אין במדינה טוטליטרית אפשרות לנהל עסקים פרטיים גדולים -היות והמדינה היא מעל לכל היא רשאית להלאים נכסים פרטיים ולהשתמש בזה לצרכיה. 

8. פולחן האישיות 

כריזמה - היכולת לסחוף אחריך המונים 

המנהיג הנחשב מורם מעם- זוכה לגילויי הערצה אדירים בזכות פולחן אישיות שנעשה לו. בטקסים, תהלוכות המוניות, מצעדים. כל נאום שלו מתקיים למול עשרות אלפי אזרחים נרגשים הצמאים לשמוע את דבריו. "אפקט העדר" פועל חזק מאד במקרים אלו. המנהיג מאופיין בכריזמה אדירה המצליחה לסחוף את ההמון. גלי ההערצה למנהיג מאדירים את כוחו והופכים אותו למיתוס עוד בחייו, מייחסים לו תכונות רצויות - מוגזמות שמעולם לא ניחן בהן.

גילויי הערצה בלתי נתפסים 

שווה ציטוט: 

"לשלוט על עצמך זהו ניצחון גדול יותר מלשלוט על    עמים   שלמים במלחמה"
                                                              (בודהה) 

שנות ה-30 גרמניה : מדיניות החוץ

מדיניות החוץ הנאצית דוגלת בתוקפנות 

כזכור היטלר עלה לשלטון  בשנת 1933 והתמנה לפיהרר חודשים ספורים בלבד לאחר היבחרו. לא רק במדיניות הפנים הייתה דעתו נחרצת וחד משמעית כי אם גם בנודע למדיניות החוץ. 

כאמור האשים היטלר את היהודים, הקומוניסטים, מתנגדי המשטר וכל מי שלא היה לשביעות רצונו במצבה הכלכלי- חברתי הקשה של גרמניה. לכן הוא חזר והדגיש כי על מנת שגרמניה תחזור לימיה הגדולים היא חייבת להיות גדולה בשטחה, נקייה ממה שהוא כינה תתי גזע (כדוגמת היהודים), בעלת צבא חזק וגדול - למרות שגרמניה התחייבה לצמצם את צבאה ונשקה עוד במהלך 'הסכמי וורסאי' (1920). 

ניתן לומר שהיטלר עשה כל שביכולתו להפר הסכמים קיימים, להבטיח דברים ואח"כ להתחרט ולא לקיימם, לפעול בדרך של איומים ואלימות וע"י כל אלה להשיג את מטרותיו: 

משום הפכפכותו לא נלקח ע"י מנהיגי העולם באופן רציני. אלא שההיסטוריה מראה כי "הכתובת הייתה על הקיר..." .

1933 - כאמור היטלר עולה לשלטון וכבר באותה שנה הוא מכריז כי גרמניה 

גרמניה פורשת מחבר העמים ומגבירה כוחותיה 

פורשת מחבר הלאומים. יש לזכור שמיד עם הקמתו של חבר הלאומים, לא הורשתה גרמניה לקחת חלק ולשלוח נציג מטעמה, היות ונחשבה למפסידה הגדולה של מלחמת העולם הראשונה. במהלך שנות ה-20 בתקופת רפובליקת וויימאר הדמוקרטית, הורשתה גרמניה להצטרף לחבר הלאומים. 

מהלך זה של היטלר להוציא את גרמניה מחבר הלאומים הוא אמירה חד משמעית שאין בכוונתו לקבל את חוזה הכניעה של גרמניה ולעמוד בתנאיו: לא היו בכוונותיו של היטלר לקבל את סעיפי צמצום מספר החיילים בצבא, וצמצום תעשיית הנשק בכלל. כמו כן מדינות חבר העמים נקטו בתפיסה דמוקרטית בעוד שהיטלר ראה בדמוקרטיה הפגנת חולשה שלא התאימה לתכניותיו מרחיקות הלכת. 

1934- היטלר חתם עם פולין על חוזה אי התקפה: על פניו נשמע מרגיע. פולין, המדינה השכנה שנוסדה לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשחבל הדאנציג שמאפשר לה גישה לים, נלקח מגרמניה,במסגרת החזרת שטחים.

חוזה אי התקפה מעיד על פיוס וקבלה מצידה של גרמניה. רק חבל שהסכם זה יתגלה בסופו של דבר כשקרי ונקמני : 5 שנים בלבד לאחר חתימת החוזה, תפלוש גרמניה לפולין ב-1 בספטמבר 1939, תכבוש ותכניע אותה תוך פחות משלושה שבועות. 

מדיניות תוקפנית וכוחנית 

1935- משבר " חבל הסאר" הסאר הוא חבל ארץ יפיפה משופע במשאבי טבע שנמצא על גבול גרמניה וצרפת. לאורך שנים ארוכות היה חבל הסאר בשליטת גרמניה, אלא שבעקבות הפסדה במלחמת העולם הראשונה, היא נאלצה למסור חבל ארץ זה לצרפת. בשנת 1935 דרש היטלר לערוך משאל עם באזור ה"סאר" כדי לקבוע אחת ולתמיד  למי שייך המקום. באמצעות משאל עם משתף היטלר את תושבי המקום בקביעה  למי מהארצות הם  היו רוצים להשתייך. משאל עם הוא מהלך דמוקרטי אמיץ מאוד. באופן מפתיע אחוזי ההצבעה נטו באופן מובהק בגרמניה. בדיעבד הסתבר כי משאל העם היה מלווה באיומים ופחד מצד המפלגה הנאצית. אנשים פחדו להצביע נגדה.

בשנה זו נחתם גם הסכם ימי עם בריטניה : 

ההסכם קבע כי גודלו של הצי הימי הגרמני יהווה 35% בלבד מהצי הימי הבריטי- המשמעות של הסכם זה שהיות והצי הבריטי הוא עצום. 35% ממנו מאפשרים לגרמניה להגדיל את הצי שלה ולהתחמש באין מפריע באופן "חוקי" כביכול. למרות שהסכם זה גרם לכעס בקרב מדינות כדוגמת צרפת. הצליח היטלר במומחיותו ליצור "הפרד ומשול" ולסכסך בין מדינות ובכך להשיג לעצמו הצלחה כפולה. 

1936- היטלר הולך עוד מספר צעדים קדימה בוחן את גבולות סבלנותן של המדינות (כל עוד הן שותקות, ולא מאיימות בסנקציות הוא ממשיך במדיניות התוקפנית) 

אם כך - בשנה זו היטלר פולש לחבל הריין. אזור הריין הנמצא לאורך נהר הריין הוא שטח נוסף בין גרמניה לצרפת. הסכמי לוקרנו משנת 1925 קבעו מפורשות כי שטח זה יישאר מפורז - משמע אף אחת מהמדינות אינה רשאית להכניס נשק וכלי מלחמה לשטח זה. במידה וצד אחד מפר תנאי זה - רשאית המדינה השנייה להגיב ולתקוף. היטלר החליט לבדוק את תגובתה של צרפת. בשנת 1936 הוא הכניס כוחות צבא לחבל הריין. צרפת ובת בריתה בריטניה לא תקפו בתגובה. זה היה סימן עבור היטלר שצרפת ואנגליה מעוניינות להמשיך במדיניות הפיוס ולפיכך הוא יכול להמשיך בתכניותיו בלי כל חשש. 

בקיץ 1936 נפתחה "אולימפיאדת ברלין" עוד דרך של היטלר להפגין כוח ושרירים כלפי מדינות העולם 

 1936 ציר רומא ברלין

(ציר רומא ברלין (מוסוליני והיטלר

עוד באותה שנה נחתמה ברית - ציר רומא -ברלין : הסכם שילוב כוחות בין מוסוליני להיטלר. שתי המדינות מצאו מכנה משותף באידאולוגיית המדינה הטוטליטרית בעלת מנהיג אחד ויחיד - מורם מעם היודע מה טוב לאזרחיו. שתי המדינות פרשו מחבר העמים ולשני המנהיגים היו תכניות פומפוזיות לשינוי יחסי הכוחות באירופה. 

1938 

קבלת פנים לפיהרר בזלצבורג אוסטריה 

במארס 1938 נוצר ה"אנשלוס" - המיזוג בין גרמניה לאוסטריה. היטלר, שהיה אוסטרי במקור, ראה דמיון בין שני העמים, וטען כי האוסטרים והגרמנים משתייכים לגזע הארי העליון ועל כן מיזוג כזה מתבקש. למעשה היה זה סיפוח - מדינת אוסטריה בוטלה והפכה להיות עוד מחוז במדינת גרמניה הגדולה. האנשלוס נעשה באמצעות הצבעה וגם במקרה זה כמו במקרים קודמים אחוזי ההצבעה שתמכו בסיפוח היו גדולים. אזרחים אוסטרים חששו לגורלם להיהפך למתנגדי ממשל ולכן הצביעו בעד הסיפוח. (יהודי אוסטריה- בדיוק כמו יהודי גרמניה, נשללה מהם אזרחותם והם הפכו לפליטים במדינתם). 

פתק ההצבעה במשאל העם על האיחוד. 
העיגול הגדול נועד לסימון "כן" והעיגול הקטן "לא".
המצביעים היו צריכים לסמן את בחירתם באופן גלוי לעיני הפקידים הנאצים לשאלה:
 "האם אתה מסכים לאיחוד-מחדש של אוסטריה עם הרייך הגרמני
 שהוחלט עליו ב-13 במרץ  1938 והאם אתה מצביע למפלגה  של המנהיג שלנו (באותיות גדולות)  אדולף היטלר"

עד כה כל תכנית במדיניות החוץ - פעלה לטובתו של היטלר. הוא הבין כי חבר הלאומים - הוא גוף חסר שיניים וכי אין ביכולתו להעניש, או להרתיע. הוא ראה את חולשת המדינות הדמוקרטיות כדוגמת בריטניה וצרפת ופעל באופן נחוש להשיג את רצונותיו. התכנית הבאה שלו הייתה כיבוש "חבל הסודטים" - זוהי למעשה קפיצת מדרגה בתביעות שלו ומקרה "חבל הסודטים" ממחיש יותר מכל את אזלת ידן של המדינות. 

חבל הסודטים היה חבל ארץ ששייך לצ'כוסלובקיה - מדינה קטנה הגובלת עם גרמניה, שקמה והפכה למדינה עצמאית לאחר מלחמת העולם הראשונה. 

 רה"מ בריטניה נוויל צ'ימברלין
ואדולף היטלר - הסכם מינכן  

היטלר טען כי יש גרמנים רבים החיים שם והוא דרש כי חבל הסודטים יוחזר לאלתר לגרמניה. נשיא צ'כוסלובקיה סרב בתוקף והיה נחוש להילחם על זכותה של צ'כוסלובקיה. היטלר איים כי יכניס כוחות לאזור, העניינים המשיכו להתחמם. בשלב הזה הייתה צ'כוסלובקיה משוכנעת כי מדינות הברית- תבואנה לעזרתה. בריטניה וצרפת צפו במתרחש וביקשו ליישב את הסכסוך לפני שנפתחת שוב מלחמה. הן ביקשו ליישב את המתיחות בדרכי שלום ודיפלומטיה בלבד. 

"הבאתי את השלום" - לאחר חתימת הסכם מינכן 1938
גזר דין מוות לצ'כוסלובקיה 


לצפייה בהסכם מינכן: http://www.youtube.com/watch?v=9RN-mZRqJtU

בסוף ספטמבר 1938 נועדו נציגי ארבע המדינות במינכן: צ'מברלין - ראש ממשלת בריטניה, דאלאדיה- נשיא צרפת, מוסוליני- "הדוצ'ה - מנהיג איטליה ואדולף היטלר - פיהרר גרמניה. באופן תמוה, שלא לומר בוטה לא הוזמן נשיא צ'כוסלובקיה לקחת חלק בפתרון הבעיה. ב-30 בספטמבר נחתם "הסכם מינכן" לפיו גרמניה תקבל את חבל הסודטים בתנאי שהיא מתחייבת לא לדרוש יותר שטחים ולא לתקוף. צ'ימברלין שב לבריטניה, אחז את טיוטת ההסכם בידו ובישר : "הבאתי את השלום" ... במרץ 1939 נכנסו צבאות גרמניה לצ'כוסלובקיה והיטלר הצהיר כי מעתה צ'כוסלובקיה היא ארץ חסות גרמנית. היטלר קיבל את דרישתו ללא ירייה אחת. 

סיפוח צ'כוסלובקיה לאחר הסכם מינכן 1938

נשים מצ'יכוסלובקיה לאחר הסיפוח שנכפה עליהן 

קריקטורה שממחישה את היחסים "האידילים" בין שני המנהיגים
יחסים שלא נמשכו הרבה.

1939

סיפוח חבל הסודטים לגרמניה הביא לחורבנה של צ'כוסלובקיה ואפשר לגרמניה להתקדם לכיוון היעד הבא - פולין , כך שאפילו ברית המועצות בראשות סטלין חשה מאוימת. לכן פנה סטלין להיטלר לקיום חוזה אי התקפה בין שתי המדינות.  ב-23 באוגוסט נחתם הסכם "ריבנטרופ - מולוטוב" בין גרמניה לבריה"מ. שם החוזה נקרא כך על שם שני שרי החוץ: ריבנטרופ הגרמני ומולוטוב הרוסי. סטלין בשלב הזה חשב נוכח המציאות המתהווה באירופה שנכון יהיה לשתף פעולה עם היטלר: בחוזה היה סעיף סודי לפיו במידה וגרמניה מתכוונת לתקוף את פולין - בריה"מ לא תגלה כל התנגדות ובתמורה לכך פולין הכבושה תחולק בין שתיהן. 

שבוע בלבד לאחר חתימת חוזה ריבנטרופ מולוטוב, ב- 1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין וכך פרצה מלחמת העולם השנייה. 

לסיכום דרכי הפעולה של היטלר להשיג את מטרותיו היו בדרכי הונאה-מבלי לפתוח באש. הוא אמנם דיבר על רצונו לשלום אך בפועל חתר למלחמה. הוא חתם על הסכמים בינלאומיים שלא כובדו על ידו, ערך "משאלי עם" תוך הטלת טרור ופחד. סכסך בין מדינות והעצים את צבאו מתחת לאפם ממש.
ניתן לומר בוודאות אירופה בפרט והעולם בכלל- "נרדמו בשמירה" (שמירה על הדמוקרטיה) המדיניות הפייסנית שנקטו המדינות התבררה בסופו של דבר כטעות. התערבותן הגיעה מאוחר מידי. 

שנות ה-30 -א"י המרד הערבי הגדול

מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט

ב-1936 פרץ המרד הערבי הגדול כנגד גורמים בריטים ובני היישוב היהודי. המרד נמשך שלוש שנים בהפסקות. וסופו שנחל כישלון בקרב ערביי א"י. אך בל נקדים את המאוחר: 

הרקע לתחילת המרד: 

עיתון בריטי מדווח על תחילת הפרעות 1936 

כזכור מאורעות תרפ"ט (1929) השאירו משקעים עצומים וצלקות בקרב בני היישוב העברי. בתחילת שנות ה-30 החלה העלייה החמישית שהלכה והתגברה ככל שהמצב באירופה (עם עליית הנאצים לשלטון) הלך והחמיר. שנות ה-30 הטיבו עם היישוב העברי בארץ; מספר היהודים הוכפל, ההתיישבות התרחבה, הערים גדלו לאין שיעור, הכלכלה התבססה ונראה היה שהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל הוא חלום ניתן למישוש. מציאות זאת עוררה חרדה עמוקה בקרב ערביי ישראל. 

נוכח המצב שנוצר האשימו ערביי ישראל את הממשלה המנדטורית בכך שהיא מאפשרת ליהודים לעלות ארצה, להתיישב ולייצב את המשק. הם חשו שבריטניה נסוגה מהתחייבויותיה לצמצם את העלייה וההתיישבות בקרב היישוב היהודי כפי שפורסם בספר הלבן השני (פאספילד 1930). 

המרד הערבי 

אחד מסעיפי הספר הלבן השני כלל לכונן "מועצה מחוקקת" שתורכב מערבים ויהודים ביחס לגודל האוכלוסייה פירוש הדבר הוא שהיות והערבים הם רוב- מועצה כזו היא בעלת השפעה עצומה עבורם בכל הנוגע לקביעת חוקים. היות והערבים היו ללא ספק הרוב בארץ- נוצר היה מצב שכל חוק שהיו מעוניינים בו (כמו עצירת העלייה היהודית או בלימת ההתיישבות) היו עוברים בנקל ובכך היה נבלם החלום הציוני בא"י. רעיון "המועצה המחוקקת" נגנז והערבים ראו בכך נסיגה מהבטחת הבריטים.  

ועל כן הוחלט ביישוב הערבי לצרף את מדינות ערב השכנות וליצור ועדה מוסלמית עליונה שתפגין כוח פוליטי כנגד החלטות הממשל המנדטורי - דבר שהעלה את חמתם של הבריטים. 

חברי הועד הערבי העליון 1936

גם בתחום החברתי דתי חלה הקצנה; המופתי של ירושלים חאג' אמין אל חוסייני שבעבר ליבה והתסיס את מאמניו כלפי אנשי היישוב היהודי ועורר את מאורעות תרפ"א  ותרפ"ט הפך לקול דומיננטי ברחוב הערבי, בשנת 1932 ייסד את מפלגת האל -איסתיקלאל (העצמאות) ובכך הפך לא רק למנהיג דתי כי אם גם למנהיג פוליטי בעל דרישות חד משמעיות כלפי הממשל המנדטורי להפסיק לאלתר את עליית היהודים ארצה ולא למכור אדמות ליהודים ובכך לחסל את ההתיישבות. כל אלה תוך כדי המשך ליבוי השנאה נגד היהודים ועידוד הפגנות ומחאות אלימות שהופנו כלפי הבריטים וכלפי היישוב העברי כאחד. 

חאג' אמין אל חוסייני, כמו כולם לא היה מנותק מהמציאות הפוליטית שנוצרה בעולם. עיניו היו נשואות לאירופה שהלכה והקצינה את יחסה כלפי היהודים. הוא קיווה שבתמיכתו לארגונים הפשיסטים ימצא בני ברית (דבר שאכן התממש). הוא חזה בחולשתה של בריטניה ושאר הדמוקרטיות באירופה והבין שתגובה כנגד הממשלה המנדטורית בארץ ישראל עשויה לשנות את המציאות הפוליטית באזור, משמע אם יפגין כוח ושרירים כלפי היישוב היהודי בארץ - תיאלץ בריטניה לסגת מהבטחותיה ליהודים ולהבטיח הבטחות פוליטיות לערבים. 

המהומות חזרו לרחובות

1936- העיר העתיקה בירושלים
צלם: רודי ויסנשטין באדיבות "הצלמניה" 

המאורעות פרצו ב-15 באפריל ושוב חזרו אותם מראות קשים: רציחות, הסתערות בריונית ברחובות יפו דבר שגרם להמוני יהודים מיפו לברוח לת"א השכנה ולהסתתר שם. ב-20 הוכרזה שביתה ערבית כללית  לפיה המרי לא יפסק כל עוד ימולאו שלוש תביעות : 

• הפסקה כללית של העלייה היהודית.
• איסור מכירת קרקעות ליהודים.



יפו 1936 הכניסה אסורה לנמל





• הקמת ממשלה ייצוגית לפי יחס מספרי.

מטרת השביתה הכללית של הערבים הייתה להשבית את מהלך החיים התקין בארץ ולהכריח את הממשלה הבריטית להיענות לתביעות הפוליטיות של הערבים. השביתה הייתה גם מכוונת למוטט את היישוב היהודי ולהביא עליו חורבן כלכלי. 

עבד קאדר אל חוסייני-
בן דודו של המופתי
מנהיג האוכלוסייה הערבית
במהלך המרד הערבי הגדול 

סוחרים ערבים נאלצו לתמוך במטרות השביתה גם אם הדבר פגע בהם באופן ישיר מבחינה כלכלית - משום שנאסר עליהם לסחור עם יהודים. כמו כן הושבת נמל יפו על מנת לא לאפשר עלייה יהודית. במקביל נמשכו מעשי הטרור שהיישוב היהודי לא ידע כמוהו מעודו. כנופיות של מרצחים פשטו בדרכים, בשדות ובפרדסים. הפורעים חתרו לשתק את התחבורה היהודית וירו באוטובוסים וברכבות, שרפו שדות ועקרו עצי פרי. השביתה עוררה התנגדות בקרב חלקים רחבים של האוכלוסייה הערבית שברובם שבתו לא מרצון אלא משום שהכריחו אותם לכך במעשי כפייה וטרור. השביתה יותר משגרמה הפסדים ליהודים גרמה הפסדים עצומים לערבים והביאה לידי הרס מעמדם של אלפי סוחרים, חנוונים, בעלי מלאכה, פלחים ופועלים. ההתמרמרות בקרב אלה הלכה וגדלה עם הזמן. 

מה היו השלכות השביתה הכלכלית על המשק בקרב היהודים?

תחילה היה קושי שכן לא הגיעו פועלים ערבים לעבוד בחקלאות ובמשקים של היהודים, וכל המסחר בין היהודים לערבים פסק. אך מהר מאד התעשת היישוב ואת מקום הערבים תפסו פועלים יהודים. המשק חזר לשגשג. 

לעזרתם של ערביי א"י הגיע משלוח של חיילים מתנדבים מעיראק בפיקודו של פאוזי קוואקג'י  להמשיך את מעשי 

פאוזי קווקאג'י 

הטרור ולזרוע פחד ביישוב היהודי. לאחר כמעט חצי שנה (175 ימים) הסתיימה השביתה הכללית וכך גם שככו הפרעות בארץ. בשלב הזה של המהומות נרצחו 91 מבני היישוב היהודי 369 נפצעו, והותקפו 19 בתי ספר, 9 בתי תינוקות ובתי יתומים ו3 בתי מבוגרים. מאות התקפות על אמצעי התחבורה (רכבות ואוטובוסים) ואלפי דונמים חקלאיים הושמדו. 

אוטובוס עברי - משוריין במהלך המאורעות

השביתה הגדולה כאמור,הגיעה לסופה רק לאחר שערביי א"י על סף רעב, ומנהיגי השביתה ראו כי הם מאבדים את תמיכתם ותמיכת ארצות ערב. 

התגובה הבריטית: 

הלורד פיל-
 יוצא ממלון המלך דוד בירושלים 

הבריטים ניסו למגר כבר מלכתחילה את מאורעות הדמים, ולשם כך אף הפעילו כוחות  צבא מיוחדים כנגד הפורעים. בתחום המדיני שוב התכנסה וועדה (בחודש מאי 1936) לחקור את האירועים, הפעם בראשות הלורד פיל . ביולי 1937 פורסמו מסקנות הוועידה: בשל הסכסוך המתמשך בין שני העמים, אין מנוס אלא לחלק את א"י לשתי מדינות. תוכנית הוועדה הייתה מאד מפורטת כיצד על החלוקה להתבצע. על מנת שהתכנית תעבוד ובאופן הדרגתי תהפכונה המדינות לעצמאיות, יש להקפיא את רעיון הבית הלאומי שהובטח ליישוב היהודי - משמע לאסור רכישת קרקעות ע"י היהודים בתחומי האזור המיועדים למדינה ערבית ולקבוע את העלייה לפי כושר הקליטה של המדינה היהודית בלבד. רוצה לומר: צמצום העלייה וההתיישבות שהן פגיעה משמעותית בשתי המטרות העיקריות של אנשי היישוב בארץ. 

התגובה הערבית לספר הלבן:

עם פרסום מסקנות " ועדת פיל" נתחדשו מאורעות הדמים בסתיו 1937 עד שנת 1939.  הוועד הערבי העליון נעשה קיצוני יותר בעמדותיו ותוקפני יותר במלחמתו נגד היישוב היהודי ונגד השלטון הבריטי כאחד.

תגובה בריטית קשה כנגד פרעות הערבים במרד הגדול 

בספטמבר 1937 רצחו שליחי הכנופיות את מושל הגליל לואיס אנדרוס. רצח זה ולחץ דעת הקהל בבריטניה אילצו את הממשלה לפעולה תקיפה כלפי הערבים. הבריטים הגיבו בהבאת כוחות גדולים מאירופה  במעצרים מנהליים בענישה קולקטיבית כגון הטלת עוצר בהרס בתים ובהוצאת הוועד הערבי העליון מחוץ לחוק כ־360 ערבים נידונו למוות ו־54 נתלו. המנהיגים הערביים העיקריים נעצרו או גורשו. עם פירוק הוועד הערבי העליון התגברו המהומות והצבא הבריטי החל במלחמה נרחבת נגד הכנופיות הערביות והצליח למגרן בזו אחר זו. בפעילות שיטתית זו החזיר הצבא את השליטה על אזורי הארץ. המרד נמשך 3 שנים. עד שהסדר חזר במרץ 1939. במהלך שלוש שנות המרד נהרגו למעלה מ־5,000 ערבים, 400 יהודים ו־200 בריטים.

הספר הלבן השלישי 1939
כונה בפי היהודים "הספר השחור" 

בעקבות כל האירועים הללו פורסם הספר הלבן השלישי המכונה הספר הלבן של מקדונלד. ספר זה כלל הגבלות קשות על היישוב היהודי, בהן הגבלת עליית יהודים ל-75,000 יהודים במשך 5 השנים הבאות בלבד - 15,000 עולים לשנה. כמו כן הוגבלה כמעט לחלוטין רכישת קרקעות בידי יהודים. שנה קודם הוחלף הנציב העליון ווקופ שאהד את היישוב העברי לנציב הרולד מקמייקל שהיה ביסודו פרו- ערבי. 

 כיתת בנות באימוני "ההגנה" 

תגובת היהודים למרד :

יחידת הנוטרים 

היישוב היהודי היה נחוש לטפל במרד בשונה מאירועי הפרעות הקודמים. בשנת 1936- בפרוץ המרד היה ארגון "ההגנה" מבוסס יותר, חמוש יותר, התפרש על פני הארץ כולה. בנוסף היה ארגון האצ"ל (של התנועה הרוויזיוניסטית) שביקש להיות נוקשה יותר בתגובותיו וראה בפעולות תגמול אלימות פתרון יחיד זאת בניגוד ל"הגנה" שבחרו במדיניות ההבלגה. אי הסכמה בין שני הארגונים, בנוגע לתגובה כלפי הערבים, יצרה לא אחת מתיחות ביישוב היהודי. 

כאשר חזרו המאורעות לאחר פרסום הספר הלבן השלישי - הסלים ארגון "ההגנה" את צעדיו: קמה יחידה בהגנה בשם "פלוגת השדה" שתפקידה היה להגן על היישובים מפני הכנופיות הערביות, הם ביצעו מארבים, מרדפים ופשיטות. קמו "הנוטרים - שהם למעשה גלגולה הראשון של משטרת ישראל. 

פלוגות הלילה של ווינגייט

פתרון נוסף היה הקמת

אורד ווינגייט אשר זכה לכינוי "הידיד" 

"פלוגות הלילה המיוחדות " (1938)  בשיתוף הבריטים, עליהם היה אחראי אורד ווינגייט.  היו  אלה יחידות של לוחמים יהודיים ובריטיים שמטרתן הייתה מלחמה בכנופיות הערביות. יחידות  קומנדו אלה השתמשו בהרבה טקטיקות צבאיות של מארבים, הנחתת מהלומות פתע, לוחמה בקבוצות קטנות וחשאיות. טקטיקות אלה יהפכו אח"כ לתורת הלחימה של הפלמ"ח. כעבור שנתיים פירקו הבריטים את היחידה המיוחדת ווינגייט הועבר מתפקידו ונשלח לחו"ל.  


שווה ציטוט:
"כאשר למדתי בבית־הספר, התבוננו בי מגבוה והביאו אותי ליד כך שהרגשתי כי לא־יוצלח אני, ובלתי־רצוי בעולם. כאשר הגעתי לארץ־ישראל, מצאתי שם אומה שלמה אשר התייחסו אליה באופן דומה במשך עשרות דורות, ובכל זאת, בסופו של דבר, לא הובסו בניה; הם מהווים כוח גדול בעולם, והרי הם בונים את ארצם מחדש. חשתי כי אני שייך לעם כזה."  

 (אורד ווינגייט מספר כיצד נהפך לתומך נלהב בציונות)

הקמת נמל תל אביב

צעד נוסף חשוב היה הקמת נמל תל אביב -  דבר שאיפשר לנתק את התלות בנמל יפו , ובכך לאפשר את המשך העלייה היהודית ארצה.

בתחום ההתיישבות קמו יישובי חומה ומגדל: 

יישובי חומה ומגדל הם 53 יישובים - על פי רוב קיבוצים, שקמו בין השנים 1939-1936 במהלכן קמו היישובים בין לילה או במהלך יום אחד בלבד. לפי חוקים עוד מהתקופה העות'מאנית: יישוב ייחשב חוקי כל עוד יש לו מבנה עם גג כך הוכנו חומרי הגלם למגדל (לתצפית) ולחומה (להגנה) מבעוד מועד. בלילה הם הובאו למקום שנבחר- (ע"פ רוב באזור ספר מרוחק) ותוך לילה התקינו את החומה והמגדל, הושיבו שם מתיישבים ובכך קבעו עובדה בשטח - יישוב יהודי חדש נולד. באופן הזה הצליחו אנשי היישוב לעקוף את גזרות הספר הלבן השני. 

(מתוך הוויקיפדיה  :המרד הערבי הגדול)

עין גב - במסגרת יישובי חומה ומגדל 

מבצעי העפלה בלתי לגאליים - למורת רוחם של הבריטים 

חשוב לציין שלאורך כל שנות ה-30 נעשו מאמצים עילאיים להעלות יהודים ארצה באופן בלתי לגאלי (חוקי) - עקב החלטת הממשלה המנדטורית לצמצם את מספרי העולים ולא להנפיק להם סרטיפיקטים (רישיונות עלייה).כאשר המצב באירופה החמיר ויהודים רבים הפכו פליטים עודד ז'בוטינסקי את מבצעי העלייה הבלתי לגאליים. תחילה התנגדו ראשי היישוב וביניהם בן גוריון למהלכים לא חוקיים, אלא שהמציאות שנכפתה על יהודי אירופה שינתה גם את דעתם בעניין.