שנות ה-20 - גרמניה

גרמניה מנסה את כוחה כרפובליקה 

1923-1919 משבר חריף מאד בגרמניה. תחילה סברו שזה בגלל הפיצויים האדירים שנקבע כי גרמניה תשלם, אלא שכבר בתחילת שנות ה-20 תשלומי הפיצויים פחתו במידה ניכרת עקב אי יכולתה  של גרמניה לעמוד בתשלומים.

ערך המטבע ירד באופן דרסטי, שלא לומר התמוטט, מחיר כיכר לחם שעלה בבוקר מספר מארקים הקפיץ את מחירו עד לשעות הצהריים. הציבור הגרמני היה נואש ופועלים ואנשי המעמד הבינוני ירדו מנכסיהם.   

בתמונה רואים ילדים שמשחקים עם שטרות כסף
אמיתים שאיבדו מערכם

תכנית הבראה כלכלית היא ארוכה, ומורכבת המצריכה סבלנות וזמן אלא שהציבור הגרמני איבד את סבלנותו.
אפילו ארה"ב שהצהירה על מדיניות בדלנית ביקשה לסייע לגרמניה והלוותה לגרמניה כספים (עבור פיצויי המלחמה).  

באופן טבעי  הקושי הכלכלי מביא לחוסר אמון של העם במנהיגיו, הרפובליקה, שהייתה דמוקרטית ביסודה, לא הועילה מבחינתם להפך,  העם החל להתגעגע לתקופת הקיסרות.

הדבר היווה כר נוח לחפש אשמים. האשמה הופנתה כלפי סוציאליסטיים ויהודים שנחשבו לבעלי נכסים;  רגשות לאומניים אנטישמים החלו להישמע יותר ויותר. 

ברלין שנות ה-20

ברמת המעשה - ככל שרבו מערכות בחירות במדינה כך הלכה ופחתה תמיכתם של המצביעים במפלגות הדמוקרטיות. כבר בשנת 1919 הוקמה המפלגה הנציונאל סוציאליסטית. אדולף היטלר שהיה חייל משוחרר התוודע במקרה למפלגה זו, שלא מנתה יותר מכמה עשרות בודדות של חברים. כעבור 3 שנים בלבד נבחר היטלר לעמוד בראשה כשכבר חברים בה כמה אלפי תומכים, אולם במערכות הבחירות בתחילת שנות העשרים אין לה השפעה כלשהי והיא עדיין נחשבת למפלגה ימנית-קיצונית,קטנה ולא משמעותית. 

חברי המפלגה הנאצית בתחילת דרכה

בשלב הזה גרמניה עם קרוב ל-2 מיליון מובטלים ורמת חיים לא מספקת.
המשק הגרמני נתמך כאמור מהלוואות אמריקניות ועמד "על כרעי תרנגולת", כלומר מספיק הזעזוע הקל ביותר כדי שהמשק הגרמני יתמוטט. 

בבחירות של 1925 נבחר הינדנבורג, (גיבור מלחמת העולם הראשונה), לתפקיד נשיא גרמניה. בשנים אלה הצליח הממשל הגרמני לייצב את כלכלתה של גרמניה אלא שבאופן מפתיע ולא צפוי הגיע  ה"היום השחור"- נובמבר 1929 הבורסה התמוטטה בניו יורק וזה השפיע כמובן באופן ישיר על גרמניה. "כשאמריקה מתעטשת אירופה מצטננת" ... 

פאול פון הינדנבורג

החלו להישמע יותר ויותר קולות לפיזור הרייכסטאג (הפרלמנט הגרמני) ולכינון ממשלה חזקה. מספר המובטלים שילש עצמו והגיע ל-6 מליוני מובטלים ויותר (כל אדם שלישי היה למעשה מובטל). 

הלאומנות צברה תאוצה, המפלגה הנציונאל סוציאליסטית חיזקה את כוחה ואת כמות תומכיה אך עדיין לא צברה רוב. מובטלים מיואשים הצטרפו לשורות ה-S.A "פלוגות הסער"- יחידה אזרחית של המפלגה הנאצית. תמורת תשלום יומי השתתפו אותם מובטלים בהפגנות  ובמהומות רחוב לעיתים השתמשו באלימות  ובבריונות אך בעיקר עוררו פחד סביבם. 

1923  S.A

בשנת 1931 חתמה גרמניה על הסכם עם אוסטריה - בת בריתה עוד ממלחמת העולם למרות האיסור המפורש בהסכמי וורסאי.

 בשנת 1932 המשבר הכלכלי היה בשיאו בבחירות שהתקיימו באותה שנה שוב התמודד הינדנבורג למשרת הנשיאות. הוא כבר היה עייף ותשוש הוא אמנם זכה ב 53% מן הקולות. אך המפלגה הנאצית כבר לא הייתה קטנה כבעבר והגיע לכדי 36% מקולות המצביעים. חולשתו של הינדנבורג ומצבה הרעוע של גרמניה העלו בשיח הציבורי את השאלה   ?Lasst ihn heran" (למה לא להכניס אותו?) והכוונה היא להיטלר ולמפלגה הנאצית.

מכונית לכל פועל 

אף אחד ב-1932 לא העלה בדעתו שחוקי המשחק ישתנו לבלי הכר, אף אחד לא האמין שגורלה של הדמוקרטיה בגרמניה של שנות ה-30 נחרץ.

היטלר שהיה ידוע בכושר שכנועו ובנאומים חוצבי להבות הבטיח בנאומיו לעם הגרמני, את מה שהעם רצה לשמוע: "לחם, עבודה ומכונית לכל פועל..." 

מרצדס בנץ- גרמניה ידועה בתעשיית רכב משובחת           

ולמרות כל זאת, גרמניה ניסתה להתאושש ולשמור על אופטימיות. רפובליקת ויימאר קמה עוד ב-1919  בתם מלחמת העולם הראשונה , מתוך רצון לכונן מדינה דמוקרטית. כבר בתחילת שנות העשרים נחקקה חוקה שהייתה מאוד נאורה בתפיסותיה. אנשי רוח רבים ביניהם שחקנים, קולנוענים, ציירים, סופרים, אדריכלים ועוד הצליחו להביא לידי ביטוי את האמנות שלהם בלי כל חשש, מועדוני קברט היו נפוצים מאוד - רבים נהרו לאותם מועדונים כדי לשכוח ולו למספר שעות את מה שמתחולל שם בחוץ... 

תחושה של הדוניזם ליוותה את התקופה "הבה נשתטה היום כי מי יודע מה יהיה מחר..." 

יחד עם זאת גרמניה של שנות ה-20 מנסה לשמור על אופטימיות 

נערה ברלינאית משחקת ביו-יו

 מיותר לציין כי כל הנהנתנות הזו פסקה מיד עם עלייתו של היטלר לשלטון ב- 1933 

( 1972 'מועדוני הקברט בגרמניה פרחו (מתוך הסרט 'קברט

הייתה זו גם שעתם היפה של מדענים ורופאים ביניהם גם יהודים כמובן כמו אלברט איינשטיין וזיגמונד פרויד (אבי הפסיכואנליזה).  בגרמניה של ויימאר היה מקום לביקורת, מקום לאחר, לשונה, לרעיונות חדשים ולא מקובלים. כל אלה הסתלקו באחת עם עלייתו של היטלר לשלטון.

ניסיון הפוטש במרתף הבירה

כבר בתחילת שנות ה-20, כשהמפלגה הנאצית הייתה בחיתוליה אפשר היה לנחש שלהיטלר היו תכניות להשתלט ולקחת את השלטון לידיו. כבר אז ניכר כי היה מגלומן בעל שיגעון גדלות. 

ב-8 בנובמבר 1923 צעד היטלר מלווה באנשי "פלוגת הסער" (ה- S.A), לתוך מרתף בירה בברלין, שם התקיים כנס שבו ביקש היטלר להתפרץ ולהכריז על מהפכה לאומית, כזו שתפיל את הממשל המכהן ותשים קץ לדמוקרטיה - כלומר הפיכה!  היטלר נכנס למרתף הבירה, ירה ירייה אחת באוויר. הוא גרם לפניקה אדירה והחל לצעוק כי המהפכה הלאומית כבר כאן ...  אך היטלר נכשל במשימתו. שוטרים הגיעו למקום ולאחר חילופי אש בהם נהרגו 13 נאצים ו-3 שוטרים.
 היטלר אמנם הצליח לברוח אך כעבור יומיים נתפס, נאסר ונשפט.

את משפטו ניצל כדי להביע את רעיונותיו הפוליטיים לפיהם הממשלה הדמוקרטית בוגדת באומה הגרמנית.  בדרך זו הפך בין לילה לאישיות פוליטית מוכרת. 

היטלר הורשע וקיבל מאסר של חמש שנים אך שוחרר לאחר 9 חודשי מאסר בלבד. את שהייתו בכלא ניצל לכתיבת ספר :

הספר "מלחמתי" המכונה בגרמנית "מיין קאמף" הפך לרב מכר חודשים ספורים לאחר שיצא לאור. ספר השוטח את עיקרי התאוריה הנאצית לרבות תורת הגזע, האשמה של היהודים במצבה של גרמניה ועוד אוסף של שקרים, סילופים ועיוותים. 

מיין קאמף 

ניסיון ה"פוטש" (ההפיכה) אמנם כשל אך הוא תרם תרומה משמעותית להבאת קיומה של המפלגה ורעיונותיה לתודעת הציבור (שלא לקח את היטלר ברצינות יתרה גם לאחר מכן), וחשוב לא פחות - ניסיון ה"פוטש" הוכיח להיטלר כי רק באלימות ובכוח הזרוע ניתן להגיע לשלטון תוך כדי משחק בחוקים הדמוקרטיים המקובלים וזאת כמובן כדי לחכות להזדמנות  "לשבור את הכלים" הדמוקרטים.