שנות ה-20 - איטליה

איטליה - שינוי תדמית 

בזמן מלחמת העולם הראשונה שמרה איטליה על ניטרליות וסירבה לקחת צד כלשהו,אלא ככל שנמשכה המלחמה שינתה איטליה את דעתה והצטרפה לצד מדינות ההסכמה (בריטניה, צרפת ורוסיה תחילה), לאחר שהובטח לה כי תמיכה כזו תזכה אותה בשטחים נרחבים לאחר המלחמה.

חיילים איטלקים
במלחמת העולם ה-I

בהסכמי השלום בורסאי 1919- נחלה מפלה,ההבטחות לא קוימו, והעם האיטלקי חש מרומה.
אמנם לא היו לאיטליה הישגים מרשימים במלחמה אך היא ספגה אבדות רבות בנפש וברכוש, ותוצאות הסכמי וורסאי רק העיבו על תחושת התסכול באיטליה. התוצאה הישירה היא כמובן משבר כלכלי חריף, שיעורי אבטלה גבוהים, אינפלציה חמורה ולא פחות חשוב - פגיעה במורל הלאומי. איטליה נדרשה לחשבון נפש.
ההשלכות החברתיות לא אחרו לבוא התסיסה החברתית הייתה בעיצומה ונראה שאיטליה נחצתה; מצד אחד היו הסוציאליסטים - אנשי השמאל שביקשו להיאבק על מעמד הפועלים, מנגד היו אנשי הימין- מפלגה קיצונית לאומנית שביקשה להחזיר את כבודה האבוד של איטליה בכוח הזרוע ובדרכים אלימות. 

בראש אותה מפלגת ימין קיצונית עמד בניטו מוסוליני : 

בניטו מוסוליני

מוסלוני החל את הקריירה שלו כמייסד ועורך עיתון- ובמאמרים שכתב לאחר המלחמה חזר והדגיש כי לאיטליה מגיע מנהיג חזק שייקח אחריות ויחזיר לה את תפארתה... הוא לקח חלק בתנועה שדגלה ברעיונות הפשיזם כלומר: תנועה לאומית, קיצונית - הרואה במדינה ובלאומיות ערך עליון,המאמינה בעליונות המפלגה ובשליטה מוחלטת של המנהיג (הדוצ'ה).
המנהיג והמפלגה הם הסמכות העליונה, והדמוקרטיה לתפיסתם מגבילה את השלטון ומונעת מהמנהיג לפעול בחופשיות וע"י כך לשמור על העם ועל ביטחונו...
האזרחים במדינה פשיסטית מעניקים למנהיג את חרותם מרצונם. והדוצ'ה והוא שיקבע מה נכון למדינה. זו הדרך הבלעדית, לשיטתו של מוסוליני לשמור על סדר, ארגון וכוח. הרעיון הפשיסטי דוגל בדיקטטורה משמע סמכויות בלתי מוגבלות של המנהיג ויוצא מנקודת הנחה כי בני האדם לא נולדו שווים ולפיכך יש לאפשר למנהיג מכוח הסמכויות שניתנו לו, לנהל "כראוי" את ענייני המדינה.      

מוסוליני והעיט - סמל למנהיגות כוחנית 

הרעיון הפשיסטי לא שולל מלחמה - להפך, זהו הגילוי הנעלה ביותר של האדם. המלחמה מייצגת ערכים חיוביים ככוח, גבורה, הקרבה וכדומה - הפשיזם אינו מאמין בשלום. מדינה שאינה נאבקת תתנוון ותיכחד. מלחמה שומרת על חוסן וכוח ומבטאת גבורה, עוצמה ואומץ.

סמל המפלגה הפשיסטית הלאומית 

לא בכדי בחר מוסוליני בסמל הזה למפלגתו הפשיסטית. בסמל מופיע הפסקס: צרור ענפים המלפפים גרזן וקשורים בחבל אדום. זהו סמל המאבק והניצחון מימי האימפריה הרומית. שימוש בסימליות הפסקס רצה לבטא את רצונו של מוסוליני להחזיר את איטליה לימיה היפים ימי האימפריה הרומית.

הפגנת הכוח והבריונות השתלמה למוסוליני - ב-27 באוקטובר 1922 החלה המפלגה הפאשיסטית לצעוד לכיוון רומא כדי להפעיל לחץ על הממשלה. כ-30 אלף חברים החלו להתקדם לכיוון העיר. "לובשי החולצות השחורות" הם נקראו.

מוסוליני באחד מנאומיו 

ראש ממשלת איטליה לואיג'י פאקטה חש מאוים והכריז על מצב חירום. מלך איטליה דה אז ויטוריו אמנואלה ה- III  רצה למנוע מלחמת אחים ולכן סרב לחתום על הצו לכינון ממשל חירום צבאי (צו המעניק לרה"מ סמכות לשלוח כוחות צבא כנגד אנשיו של מוסוליני). 
למעשה הוא איפשר לפתוח את שערי העיר בפני "אנשי החולצות השחורות" ובכך הכריע את ניצחונם של הפשיסטים. רה"מ פאקטה התפטר וכבר באותו שבוע התמנה מוסוליני לראש הממשלה ע"י המלך, שהטיל עליו להרכיב את הממשלה, למרות שהמפלגה הפשיסטית בראשה עמד, היוותה מיעוט זניח בפרלמנט. 

והנה דרך "מוצלחת" לעמוד בראש השלטון מבלי להיבחר ע"י העם ובכך לכופף את הדמוקרטיה ולכפות דיקטטורה. 

מלכתחילה סימן לעצמו מוסוליני כמטרה ראשונית במדיניות הפנים את ייסודו של משטר טוטאליטרי, בו יהיה הוא עצמו המנהיג העליון (באיטלקית - "דוצ'ה", Duce).. את "אנשי החולצות השחורות צירף לצבא, למשטרה ולתפקידי מפתח שונים.  כל מערכת בחירות לוותה בטרור ופחד, כדי לקדם את האינטרס הפשיסטי ויותר מכך מתנגדי משטר חוסלו בפקודתו של מוסוליני. האופוזיציה הייתה חלשה מכדי להילחם בממשלת השלטון קרי בדוצ'ה ואנשיו. זה כמובן איפשר למוסוליני לפלס את דרכו לעבר דיקטטורה טוטליטרית. 

מן העיתונות: המצעד על רומא 

משטרו של מוסוליני הפך ריכוזי יותר ויותר. כבר ב-1928 הוצאו המפלגות האחרות אל מחוץ לחוק, משמע  בוטלו הבחירות לפרלמנט, ובמקומם נבחרו חברי הפרלמנט על ידי המועצה הפשיסטית העליונה. 

המדיניות הכלכלית כללה ביטול האיגודים המקצועיים: דבר המונע שביתות עובדים, או מאבק לתנאי שכר הוגנים כך שמרגע ביטולם לא היו יותר סכסוכי עבודה בין מעסיקים לפועלים והעובדים נשלטו בכוח ע"י המעסיקים. כל עסקי השוק החופשי - חוסלו. התוצאה - ירידה ניכרת של שכר העבודה, ירידה בייצור ובערך המטבע. מוסוליני ניסה לייצב את מצב באמצעות רכישת בנקים ומפעלי תעשייה כושלים, אך לא ניראה היה שיפור כלשהו. למרות שניסה מוסוליני להציג עצמו ככלכלן גדול - הוא קיבל החלטות כלכליות קשות שלא היטיבו ולו במעט עם העם האיטלקי. 

ב-1929 נחתמו ההסכמים הלטרניים עם הוותיקן, 

לאחר שנים בהן היו המדינה האיטלקית והותיקן נתונות במחלוקת (מאז כבשו חיילים איטלקים את רומא בשנת 1870). עיקרו של ההסכם היה הכרה הדדית: המדינה האיטלקית הכירה בעצמאות הוותיקן, ואילו הוותיקן הכיר בממשלה הפשיסטית ונתן לה הכשר. בהיותם של רוב האיטלקים קתולים, מדובר היה בהישג של המשטר הפשיסטי, שנועד להבטיח יציבות ואורך ימים למשטר. מוסוליני עצמו הוטבל ב-1927 לדת הקתולית, למרות שבעבר החזיק בעמדות אנטי דתיות קנאיות. הוא לא היה לקתולי אדוק ולא קיים בפומבי את מצוות הדת. עם זאת, מחווה זו, הסכמתו עם הוותיקן, כמו גם הגישה האנטי קומוניסטית בה נקט, הביאו לתמיכתם של הקתולים בו. 

ההסכמים הלטרניים 1919 בתמונה האפיפיור, המלך אמנואלה ה-3 ובניטו  מוסוליני 

 (לקוח מתוך הוויקיפדיה: ערך בניטו מוסוליני) 

מן העיתונות:  דיווח על קבלת העצמאות של מדינת הוותיקן - מדינת האפיפיור והכנסייה הקאתולית 

שווה ציטוט:
"האמת היא כי אנשים עייפים מן החירות."
                                                      (בניטו מוסוליני)