שם זמני: שנות ה-20 בא"י עלייה והתיישבות

עלייה והתיישבות

סוף מלחמת העולם הראשונה והמנדט הבריטי על א"י הביאו עמם תקוות וציפיות אדירות ביישוב היהודי.

הייתה זו הזדמנות אדירה ליישב את הארץ, להשתקע בה, להקים יישובים ולהכין את התשתיות הרצויות למדינה שבדרך.

כבר בשנת 1919 החל לזרום גל עלייה- זה המכונה בהיסטוריה העלייה השלישית. (שכן העלייה השנייה הסתיימה עם פרוץ מלחמת העולם- שערי נמל יפו נסגרו בפני העולים). אם כן אותן תקוות חדשות שקמו נוכח הצהרת בלפור הביאו עשרות אלפי צעירים לעזוב את ביתם באירופה ולעלות לארץ. אך היו סיבות נוספות אירופה לאחר מלחמת העולם הייתה נתונה במשבר כלכלי חמור. מדינות אירופה ליקקו את פצעי המלחמה וקשה היה לראות עתיד וורוד באופק. מבחינת העולים הייתה זו הזדמנות לפתוח דף חדש ולהתחיל מבראשית.

לא רק המשברים הכלכליים כי אם גם המצב הפוליטי -חברתי שנוצר: בעקבות הסכמי ורסאי קמו מדינות עצמאיות חדשות כדוגמת פולין, יוגוסלביה, ועוד פולין שבה חיו כ- 3 מיליון יהודים סבלו מניכור חברתי קשה ואמירות אנטישמיות החלו להיאמר בגלוי.

ברוסיה כזכור התחוללה המהפכה הקומוניסטית, רכוש פרטי הולאם ומלחמת האזרחים שם גרמה לפרעות כנגד היהודים.

כל אלה הביאו צעירים להתאגד בתנועות ציוניות- חלוציות והתארגן לעלייה לארץ ישראל, ולהמשיך את דרכם של בני העלייה השנייה שפועלם נודע למרחוק.

בני העלייה ה- III

אם כך מי היו אותם עולים, ומניין הגיעו? בתקופה זו עלו כ- 35 אלף עולים. רובם מארצות מזרח אירופה כמו פולין, רומניה ורוסיה. רובם היו חבר'ה צעירים, רווקים רק כ-1/3מהעולים היו נשים.

העולים היו חלוצים עלו מטעמים אידיאולוגים ביקשו להתיישב באזורים מרוחקים, ליישב אותם ולפתח את הארץ, הם הסתפקו במועט וקידשו את ערך העבודה.

סיתות אבני חצץ וסלילת כבישים

היו שנטלו חלק עוד בארצות המוצא כמו בפולין וברוסיה תנועות נוער כדוגמת " השומר הצעיר" ו"החלוץ" (פרי יוזמתו של טרומפלדור לפני מותו) .
הם עברו תקופת הכשרה: למדו את עבודת האדמה, למדו עברית, ולמדו מהם חיי קהילה משותפים כדוגמת הקיבוץ, על מנת שכאשר יגיעו לארץ ישתלבו בצורת התיישבות מעין זו.

מחנה אוהלים

אלא שהחיים בארץ התגלו כקשים ומפרכים: עבודה בחקלאות לא ממש נמצאה. בעלי אדמות במושבות העדיפו כוח עבודה זול ומיומן. ועל כן הופנו רבים מבין העולים לעבודות סלילת כבישים ולעבודות יזומות כמו סיתות אבנים, חפירות וכדומה ביוזמת המנדט הבריטי.

III- פועלי העלייה ה

העולים החדשים לא נרתעו מהעבודה הקשה. בתנאים לא פשוטים, בלינה באוהלים מאולתרים היו משכימים ועובדים בעבודת כפיים מאומצת. כך נסללו כבישים, נבנו מסילות רכבת, נחפרו תעלות ניקוז, יובשו ביצות על מנת להכשיר את הקרקע לעיבוד. ופיתוח הארץ החל לתת אותתיו.

עיתון הפועלים- "דבר"

באותן השנים קמו מפלגות פועלים על מנת להבטיח את זכותם של הפועלים, ולדאוג להם לעבודה ולשמש כמתווכים בינם לבין הנהגת המנדט.. מתוכם יצא הארגון ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל (המכונה הקיצור ההסתדרות הכללית): גוף בעל ערכים סוציאליסטים שתפקידו לאגד את הפועלים בארץ ולשמור על רווחתם. מאוחר יותר תיקח ההסתדרות חלק מרכזי בפיתוח הארץ, תסייע במימון, עזרה בהתיישבות, הקמת מקומות תעסוקה, פיתוח מפעלים חיוניים וסיוע התשתיות כמו מים ותחבורה ואף תסייע בקליטת עלייה. ראשי ההסתדרות הפכו לימים להיות מנהיגי המדינה בשנותיה הראשונות.

הפסקת עבודה

עם הירצחו של טרומפלדור - הוחלט להקים גדוד עבודה על שמו -גדודי העבודה היו קומונה שיתופית שדגלה בחיים משותפים ללא רכוש פרטי. על בסיס זה נבנו הקיבוצים הראשונים בעמק יזרעאל- תל יוסף ועין חרוד

הקיבוץ אם כן, הוא צורת התיישבות שיתופית ייחודית לישראל-הדוגל בשיתוף כלכלי וחברתי בכל תחומי החיים. העבודה בקיבוץ כללה: גידולי שדה, מטעים, משק חי כגון לולים ורפתות ומאוחר יותר בתי מלאכה ומפעלי תעשייה.
רעיון העבודה והשיתופיות עמדו בבסיס האידאולוגיה הסוציאליסטית שסיסמאתה: "מכל אחד לפי יכולתו,
לכל אחד לפי צרכיו".

כל החלטה התקבלה בהצבעת חברי הקיבוץ.
לא היה מקום לחשיבה אחרת- עצמאית, אישית.

צורת התיישבות נוספת שהחלה באותה תקופה הייתה מושב העובדים. גם מושב העובדים הוא צורת התיישבות כפרית בעלת מסגרת שיתופית בתוצרת והיבול. אך בניגוד לקיבוץ, חברי המושב עצמאיים כלכלית. כל משפחה פועלת באופן אוטונומי (כל משפחה יכולה להחליט ברשות עצמה באיזה ענף חקלאי

נהלל וצורתה המיוחדת

לעסוק וכיצד לנהל את המשק). המושב הראשון שקם היה מושב נהלל שבעמק יזרעאל (בשנת 1921) דווקא ע"י בני העלייה השנייה שביקשו לקבל החלטות באופן יותר עצמאי. צורתו המיוחדת של נהלל.

הידעת?
הוריו של הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, משה דיין היו מייסדי מושב נהלל. גם הסופר והמשורר יהונתן גפן נולד במושב.
בבית העלמין של נהלל קבורים -האסטרונאוט הישראלי הראשון, אל,מ אילן רמון ובנו, טייס חיל האוויר, סרן אסף רמון.

1924- מתחילה העליה ה-IV (הרביעית)

בשונה מהעלייה ה- III בעלייה זו עלו בנוסף לעולים ממזרח אירופה, גם עולים מארצות אסיה ואפריקה ואפילו מיעוט מאמריקה. סה"כ עלו במסגרת עלייה זו כ- 60 אלף עולים.
אחת הסיבות העיקריות לעלייה הייתה התגברות האנטישמיות. אל לנו לשכוח ששנות העשרים המאוחרות באירופה התאפיינו בעלייתן של הדיקטטורות הפשיסטיות. האנטישמיות המשיכה להתחזק באירופה, המצב הכלכלי לא התייצב
וגזרות כלכליות כדוגמת גזרות גרבסקי בפולין היוו זרז לעזוב את אירופה ולעלות ארצה.

1924 ארה"ב סוגרת את שעריה בפני מהגרים

גרבסקי היה ראש ממשלת פולין, כלכלן בהכשרתו, שמיד עם עלייתו לשלטון בתחילת שנות העשרים הטיל מיסים על הסוחרים היהודים והצר את צעדיהם באמצעות חקיקה מפלה. מדיניותו כנגד היהודים נקראת "גזרות גרבסקי" והיא שהביאה יהודים רבים מפולין לעזוב ולהגיע ארצה. בניגוד לאנשי העליה ה-III היו אלה אנשים אמידים, בעלי משפחות, בעלי עסקים פה בארץ לא הייתה כלל מדינה, מדוע אם כן לא להגר לארה"ב? באופן די אירוני אמריקה היא אמנם "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" אך ככזו היא דווקא הגבילה את מכסת ההגירה זאת משום שהיה החשש שגלי הגירה גדולים לארה"ב יערערו את מבנה החברה האמריקאית וישנו את פניה ועל כן הופעל לחץ רב להגביל באופן ניכר את אחוז המהגרים.

ירושלים -שנות ה-20

אנשי העלייה הרביעית היו כאמור אנשים במעמד זעיר בורגני- בעלי משפחות העוסקים במסחר, ובמלאכה. בהגיעם פנו לערים על מנת לחזקן ולהגדילן תרומתם לפיתוח הערים הייתה רבה ומשמעותית.
תל אביב הפכה למרכז כלכלי ותרבותי של היישוב.