שנות -20 - ישראל : פרעות תר"פ תרפ"א

היישוב העברי בארץ -לקראת מימוש החלום 

הצהרת בלפור שפורסמה בשנת 1917 עוררה ציפיות רבות בקרב אנשי היישוב היהודי בארץ. בינתיים הסתיימה מלחמת העולם הראשונה, בריטניה כבשה את הארץ מידי התורכים ואף קיבלה באופן רשמי מחבר-העמים את המנדט על רוב שטחה של א"י. (את הגליל בצפון ואזור לבנון קיבלה צרפת).

מהו מנדט?  אישור (ייפוי כוח) של מדינות כדוגמת בריטניה וצרפת אשר תפקידן לנהל את אותן טריטוריות שהיו קודם בשליטת המעצמות, להכין תשתיות ראויות ולהשקיע את המשאבים הדרושים עד אשר ניתן יהיה לקבוע את עצמאותן. למעשה זוהי שליטה זמנית, אין זה כיבוש במובן המקובל של המילה. 

לירה ארץ ישראלית מימי המנדט 

בול בשלוש השפות הרשמיות 

הרברט סמואל - הנציב הבריטי העליון ה-I

כאמור הציפיות ביישוב היהודי בארץ היו עצומות- על אחת כמה וכמה לאחר שנבחר הרברט סמואל לשמש כנציב העליון בארץ.

ביקור הנציב העליון הרברט סמואל בגימנסיה העברית בת"א

סמואל מדינאי בריטי שהיה בעל הסמכות הבכירה באזור א"י לנהל את ענייני היישוב ולפתח אותה (מעין ראש ממשלה- זמני) כלומר לקבל החלטות מדיניות, כלכליות, ביטחוניות וחברתיות בכל הנוגע לארץ ישראל. עצם העובדה שהיה ממוצא יהודי שמחה את היישוב היהודי בארץ שראה בכך מחווה בריטית יוצאת מן הכלל. אלא שהנציב העליון הכיר בעובדה שבארץ חיים שתי אוכלוסיות יהודית וערבית (שמנתה פי-3 ממספר היהודים בארץ), ועל כן הצהיר כי ישאף לשמור על ניטרליות ואיזון בין שתי האוכלוסיות. 

היישוב היהודי בארץ התארגן במהרה ומינה נציגים מן היישוב שיבואו במשא ומתן עם נציגי השלטון המנדטורי. האוכלוסייה הערבית לעומת זאת שהייתה ברובה אוכלוסייה כפרית פשוטה חסרה הייתה הנהגה מקומית. סמואל מינה את חאג' אמין אל חוסייני להיות המופתי  (איש דת מוסלמי בכיר) של ירושלים-ולשמש כנציגם של ערביי א"י- מינוי מכובד מאד בעל השפעה לא רק דתית כי אם גם פוליטית.

חאג' אמין אל חוסייני- המופתי של ירושלים 

אם כן למן תחילת שנות ה-20 בארץ ישראל, נוצר משולש יחסים מורכב מאד: מחד היישוב היהודי שחלם על מדינה עצמאית ועל כן מטרותיו היו ברורות: עלייה והתיישבות. מנגד היו הערבים שמטרתם הייתה לטרפד כל ניסיון של "האויב הציוני" לצמוח. מבחינתם כל דרך שתוכיח כי היהודים אינם רצויים פה לגיטימית. ועל כל אלה מנסים הבריטים לשמור על בטחון התושבים, על שקט יחסי ולמצוא פתרון הולם לסכסוך. 

כבר בשנת 1920 התערער האיזון הרגיש: מאורעות תר"פ (1920) תחילה בגליל וכחודש אחרי כן בירושלים, הבהירו לבריטים כי מוצא לא יימצא כל כך מהר.

שיאם של האירועים בגליל הוא בפרשת תל- חי. באותה תקופה היו בגליל בסה"כ 4 יישובים יהודים קטנים שהיו בעלי חשיבות בשמירה על האינטרס היהודי באזור. כשרבו ההתנכלויות שם היו חילוקי דעות ביישוב  האם יש טעם להישאר באזור הגליל או עדיף לפנות את היישובים. מנהיגי היישוב חשבו כי נכון הוא להפגין נוכחות בשטח ויש להגביר את כמות התושבים באזור.

 י                  יוסף טרומפלדור                       

פסל "האריה השואג" שנעשה בידי האמן אריה מלינקוב
לזכר יוסף טרומפלדור ושבעת חבריו שנפלו בקרב תל חי ב- 1920 

בי"א באדר- תר"פ ה-1 במארס 1920 התחולל קרב בתל חי שהתחיל מתקרית ירי לא מתוכננת. קבוצה של בדווים מהאזור ביקשה רשות להיכנס לחצר תל חי לבדוק האם מתחבאים שם צרפתים. מישהו פתח בירי ומשם הכל איבדו שליטה.                                 שמונה צעירים יהודים מצאו את מותם ביניהם גם יוסף טרומפלדור.

עד היום חלוקות הדעות האם רגע לפני מותו אמר יוסף טרומפלדור את המשפט: "טוב למות בעד ארצנו".
אמר או לא - אין לכך כל חשיבות. בחייו הקצרים הצליח טרומפלדור להוכיח מהי אהבת המולדת ומהי מסירות.
טרומפלדור וחבריו, כמו צעירים רבים בתקופה ההיא יישמו את הציונות הלכה למעשה בעבודה קשה, לחימה, התגייסות בשעות משבר ואמונה חזקה במיוחד בדבר צדקת הדרך.

לשמיעת השיר בגליל בתל חי שנכתב לזכרו של טרומפלדור  לחץ לקישור הבא: (מתוך אתר "זמרשת" )

הידעת? 

העיר קריית שמונה, אשר נוסדה סמוך לקום המדינה נקראת כך על שם שמונת ההרוגים בקרב תל חי בפרעות תר"פ . 

חודש לאחר מכן חודשו הפרעות בירושלים. בתחילת חודש אפריל במהלך חגיגות נבי מוסא, יצאו המוני מתפללים ערבים משולהבים מתפילות במסגדים לכיוון העיר העתיקה בירושלים בקריאות  "איטבח אל יהוד". המהומות נמשכו ארבעה ימים במהלכם נהרגו 6 יהודים ונפצעו כ- 200. זאב ז'בוטינסקי ארגן כוח הגנה יהודי - נוכח אכזבתו מתגובותיהם ואזלת ידם של הבריטים אלא שבאורח מפתיע דווקא הוא ועמיתיו הועמדו ע"י השלטונות הבריטים למשפט. הם נידונו ל- 15 שנות מאסר בכלא עכו, אך קיבלו חנינה כעבור שלושה חודשים.

עיתון "הארץ": מדווח על הפרעות 

זאב ז'בוטינסקי בתאו בכלא עכו 1920 

האכזבה ביישוב היהודי הייתה רבה נוכח הפאסיביות הבריטית, העמידה מן הצד וחוסר התגובה לאירועים הקשים שהתחוללו בירושלים

בכלא כתבו ז'בוטינסקי וחבריו את "שיר אסירי עכו"
לשמיעת השיר - לחצו:                    https://www.youtube.com/watch?v=sJMfmsZ6H9o

עוד על פרעות תר"פ בקישור הבא: 

שווה ציטוט: 

"אוהב אני את עמי ואת ארץ ישראל: זה ה-'אני מאמין שלי', זו מלאכת חיי, ואין לי צורך עוד בשום דבר בעולם".

                                                    (זאב ז'בוטינסקי)

פרעות תר"פ  ירושלים 1920 

בזה לא תם העניין בשנת 1921 חזרו ונשנו הפרעות כנגד היהודים. הפעם התחוללו הפרעות בתל אביב.
פרעות תרפ"א (1921) החלו ביפו והתפשטו ליישובים יהודיים נוספים - הפרעות כללו רצח, אלימות, מעשי אונס ושוד חמישה ימים ארוכים נמשכו הפרעות  47 יהודים מצאו את מותם ו- 140 נפצעו. מקרב הערבים נהרגו 48 ערבים ו73 פצועים מתגובה בריטית וממגינים יהודים.

י.ח. ברנר - מהרוגי פרעות תרפ"א 1921

הטבח החל ב-1 במאי שעה שהמונים יצאו לתהלוכת "יום הפועל" . לטענת הערבים היה זו תגובה לסירובה של בריטניה לבטל את מחויבותה כלפי העם היהודי קרי מימוש הצהרת בלפור (ההבטחה לעם היהודי, משנת 1917 בדבר כינון בית לאומי). הפרעות כאמור לא נותרו רק בתל אביב כי אם התפשטו ליישובים נוספים דוגמת חדרה ורחובות .
היישוב היהודי חש זעזוע עמוק נוכח האירועים , כל שכן כשהתבשר כי בין ההרוגים היה יוסף חיים ברנר -  מנהיג ציבור, אידאליסט, מחלוצי הספרות בארץ  נערץ על שום צניעותו הרבה וכישרונו הספרותי.

סמל ההגנה 

 מיד לאחר מאורעות תל חי בי"א באדר תר"פ סברו מנהיגי היישוב שיש לקום ולעשות מעשה, כלומר לא לסמוך על התגובה הבריטית לכשיתפרצו פרעות אלא לארגן כוח יהודי לוחם. ארגון 'השומר' שקם בשנת 1908 במטרה להגן על היישובים מפני פורצים ,ושודדים, כבר לא הספיק. כעת ברור כי יש לתת מענה לפעולות בהיקף רחב יותר ועל כן בוטל ארגון ה'שומר' והוחלט להקים את ארגון "ההגנה" - ארגון כלל ארצי שמטרתו לספק הגנה כוללת ליישוב היהודי . הארגון פתוח לכל יהודי שיחפץ בכך בלי הבדל מוצא, מעמד, מגדר או שיוך פוליטי. בראש ועד ההגנה עמד יוסף הכט.



נוכח האירועים הקשים שפקדו את היישוב בארץ. החליט הנציב העליון, הרברט סמואל לקיים ועדת חקירה. את ממצאי הועדה הוא פרסם בשנת 1922 במסמך המכונה "הספר הלבן ה-I" מסקנות הועדה כללו את הדברים הבאים:
הבטחת הבריטים לבית לאומי ליהודים עומדת בעינה, אין כל כוונה מצד הבריטים לא לקיים הבטחה זו, אלא שאותו בית לאומי יהיה בעל גבולות מצומצמים יותר ממה שהובטח על מנת לאפשר גם לערבים לכונן מדינה ערבית. כמו כן תוגבל מכסת העולים היהודים לארץ על מנת לא לגרום לעול כלכלי ולא לפגוע בפרנסתם של הערבים המקומיים.

תגובות:
היישוב היהודי חש כי צמצום העלייה עשוי לפגוע במטרותיו המוצהרות- עלייה והתיישבות, אך היה נכון להכיר במסקנות הועידה.
הצד הערבי לא קיבל את מסקנות הועדה היות והדבר מאלץ אותו להכיר בקיומה של התנועה הציונית והיישוב בארץ ועל כך לא הסכימו.



נוכח ממצאי הועדה ופרסום הספר הלבן- הבין ארגון ההגנה כי הפרעות לא עומדות להסתיים ולפיכך טוב יעשו אם יחזקו את הארגון ויפעלו באופן מורחב, אימונים, הכנות צבאיות  מקיפות, אגירת נשק והחבאתו בסליקים וגיוס מתנדבים. 

שר המושבות צ'רצ'יל  מלווה בנציב העליון סמואל בשנת 1921

הידעת ? 

לקראת ביקורו  של צ'רצ'יל (שהיה אז שר המושבות הבריטי)  בא"י ב1921, מאיר דיזינגוף ראש עיריית ת"א, רצה לעטר לכבודו את רחובות העיר בעצי אקליפטוס. הבעיה היא- שלא היו עצי אקליפטוס כלל בת"א הצעירה אלא רק בערים השכנות לה. לכן, דיזנגוף "ייבא" עצים מהערים הסמוכות. בעת הביקור, המונים באו לראות את צ'רצ'יל. הגדילו לעשות קבוצות של צעירים, וטיפסו על העצים. אלא שהעצים ה"מיובאים" היו חסרי שורשים בקרקע וקרסו. דיזנגוף התמלא בושה, אך צ'רצ'יל צחק ועודדו במילים אלו, "ידידי, הרי למדת מכאן לקח חשוב- עצים ללא שורשים, לא יחזיקו מעמד בארץ הזו" (תוך שהוא רומז למדינה שבדרך).