מלחמת העולם הראשונה - פרשת ניל"י

האימפריה העות'מאנית מטילה צל כבד על הישוב העברי בא"י 

סמל האימפריה התורכית 

האמפריה העות'מאנית שלטה באזור כ-400 שנה. בתחילת המאה ה-20 היה מצבה לא קל האימפריה המפוארת החלה לשקוע ומדינות אירופה החזקות החלו ללטוש עין לעבר שטחי האימפריה. 

הישוב בארץ ישראל היה קטן מאד- הוא מנה פחות ממאה אלף יהודים. על פי רוב המצב היה נסבל בעזרת בקשיש (שוחד) שנאלצו לתת לתורכים תמורת שקט,  אלא שבשנת 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה, האימפריה העות'מאנית לקחה חלק בגוש מדינות המרכז (חברה לאוסטרו- הונגריה ולגרמניה) .

ככל שהמלחמה הלכה והתקדמה מצבם הלך והחריף. כתוצאה מכך הם החלו לפעול באופן נוקשה: תחילה הם הכריחו את כל תושבי הארץ לקבל אזרחות עות'מאנית, מי שלא הסכים - גורש מא"י (רבים נאלצו לעזוב את ארץ ישראל למספר שנים ביניהם גם דוד בן גוריון שהיה באותה תקופה בחור צעיר בשנות העשרים לחייו), אחר כך דרשו שכל כלי הנשק יסופקו להם לטובת המלחמה כמובן, הם דרשו שצעירי היישוב יתגייסו לצבא התורכי, ואף ערכו פשיטות במושבות היהודים והחרימו רכוש - לצורכי המלחמה ... ביטחונם של היהודים החל להתערער.  

השנה הייתה 1915, לארץ החלו להגיע ידיעות שהתורכים טובחים בעם הארמני, מונעים מהם מזון ולמעשה מרעיבים אותם למוות.  בארץ החלו לחוש איום שמא התורכים מתכננים לחסל גם את היישוב היהודי בישראל?

המושל הטורקי ג'מאל פאשה
היה ידוע בשנאתו לישוב היהודי

גירוש יהודי ת"א ע"י התורכים בזמן מלחמת העולם הראשונה

לאור כל זאת החליטה קבוצת אנשים לקחת את העניינים לידיים. הם הבינו שכעת כשכל העולם שרוי במלחמה זו הזדמנות אולי חד פעמית לסייע לבריטים כדי שאלה יגיעו לישראל, יגרשו את התורכים וכך יגיע קיצו של השלטון העות'מאני. נוצר מצב אבסורדי ממש שבו היישוב היהודי בארץ תמך בצד של מדינות הברית (בריטניה, צרפת, רוסיה ומאוחר יותר ארה"ב) בשעה שהם היו צריכים להפגין נאמנות לשליט התורכי. 

אהרון אהרונסון 

שרה אהרונסון 

אבשלום פיינברג 

אלכסנדר אהרונסון 

היוזמה בדבר הקמת מחתרת הייתה של אהרון אהרונסון ,אגרונום במקצועו (עוסק בפיתוח זנים של תבואה חקלאית), של חברו אבשלום פיינברג ואחיו אלכסנדר אהרונסון. כל הפעילות המחתרתית פעלה מבית אהרונסון במושבה הקטנה והשקטה זיכרון יעקב. לקבוצה המצומצמת הצטרפו גם יוסף לישנסקי,נעמן בלקינד (בן דודו של פיינברג) ושרה אהרונסון, אחותם של אהרון ואלכסנדר.

(נעמן בלקינד   (בן דודו של אבשלום

יוסף לישנסקי

חברי המחתרת החליטו לקרוא לה ניל"י ראשי התיבות של הפסוק "נצח ישראל לא ישקר" (מספר שמואל א' פרק ט"ו) 

הפעילות כללה : איסוף מידע על התקדמות הצבא התורכי ותכניותיו והעברתו לידי הבריטים. על מנת להשיג את המידע, כל האמצעים היו כשרים... חברי המחתרת הרבו לנסוע ברחבי האימפריה  - דמשק, איסטנבול (שנקראה  באותם הימים קושטא),קהיר ועוד, התיידדו עם בכירי הממשל התורכי,אספו מידע  והעבירו בחשאי לאנשי קשר בריטים. לעיתים בעזרת יוני דואר, לעיתים חיכו שעות ארוכות בלילות חשוכים מול חופי עתלית לאוניה בריטית והעבירו את הידיעות המוצפנות. אהרון ניצל את העובדה שהיה אגרונום מוערך בעל שם עולמי לשם כיסוי פעילות הריגול ואכן תחילה לא עוררו כל נסיעותיו ומפגשיו התכופים כל חשד. 

ככל שחלפו החודשים, והאימפריה העות'מנית איבדה מכוחה, מצבו של היישוב היהודי הלך והדרדר, בשנת 1917 גורשו תושבי ת"א מארץ ישראל, המצב הכלכלי היה בלתי נסבל: כסף שהיה מגיע מיהודים בתפוצות כסיוע הוחרם ע"י התורכים ואח"כ הופסק כליל, היישוב סבל ממחסור של מצרכים בסיסיים וחיוניים. אנשי ניל"י הצליחו בעזרת אנשי הקשר שלהם לגייס תרומות ולהביאם לארץ ובכך לסייע לאנשי היישוב בארץ. כמו כן המשיכו ללקט מידע חיוני ולמסור אותו לבריטים אלא שחשדם של התורכים החל לגבור וטבעת החנק הלכה והתהדקה סביב אנשי המחתרת.

בתחילת חודש ספטמבר 1917 תפסו העות'מאנים יונת דואר שנשלחה ע"י שרה אהרונסון. ליונה הייתה מצורפת הודעה מוצפנת. אמנם הע'ותמאנים לא הצליחו לפענח מה כתוב בצופן אך הבינו שקיימת רשת ריגול הפועלת בארץ. מפלס החשדות עלה.

עוד קודם לכן מצא אבשלום פיינברג את מותו בדרך למצרים ובן דודו בלקינד עשה דרכו למצרים לפענח את סיבת מותו. הוא נתפס, נחשד כמרגל ונחקר ממושכות. התורכים עלו על רשת הריגול.  בתחילת אוקטובר עשו חיילי הצבא התורכי את דרכם למושבה זיכרון יעקב כדי לעצור את שאר חברי הרשת.  הם עונו קשות ביניהם הייתה גם שרה אהרונסון שהוכתה ועונתה בחריפות. לאחר שלושה ימים של עינויים ביקשה מחוקרי הצבא לאפשר לה להתרענן ולהחליף בגדיה לפני המאסר הממושך, הם אפשרו לה. היא שבה לביתה, נכנסה למקלחת, מתחת לרצפת חדר האמבטיה היה סליק (מחבוא) קטנטן ובו הוטמן אקדח -היא התאבדה  בירייה ושמה קץ לחייה. 

בית משפחת אהרונסון בזיכרון יעקב -
כיום משמש המקום כמוזיאון ניל"י 

לצפייה בקליפ - השיר על שרה אהרונסון לחצו כאן 

נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי-נתפסו, נשפטו בדמשק והוצאו להורג. 

גם מזלו של  אהרון אהרונסון לא שפר. אהרונסון שבאותה העת לא שהה בארץ, היה באחד מנסיעותיו המרובות. לאחר שנודע לו כי המחתרת חוסלה נשאר בבריטניה לקדם מהלכים מדיניים. בסוף המלחמה אף הצטרף לחברי המשלחת לשיחות השלום בורסאי לקדם את ענייני היהודים. אלא שבשנת 1919 באחת מטיסותיו מבריטניה לצרפת, התרסק מטוסו מעל לתעלת לאמנש וגופתו מעולם לא נמצאה. 

באזור זה נספה אהרון אהרונסון בתאונת מטוס
מעולם לא נמצאה גופתו

חשוב לציין כי בזמן פועלה של מחתרת ניל"י היישוב היהודי היה חלוק בדעתו. היו שראו במחתרת קבוצה אמיצה, נועזת שתעשה כול שביכולה להציל את היישוב היהודי בארץ- גם במחיר שלומם של חבריה. והיו תושבים שכעסו וסלדו מעצם הרעיון, חשו נבגדים על ידה וחששו לתגובה קשה מצד התורכים. הם ראו בחברי ניל"י קבוצת פרחחים שמסכנת את היישוב היהודי כולו בארץ. 

במבט לאחור ניתן לומר שאמנם המחתרת פעלה כשנתיים בלבד, ולא בטוח שהישגיה היו כל כך משמעותיים נוכח סופם הטרגי של חבריה, אולם מחתרת ניל"י הוכיחה לנו בדרכה מהי אהבת המולדת - מהי אמונה בצדקת הדרך מהו להקריב את הצורך האישי למען בטחון הכלל, להסתכן מידי יום ולבסוף אף לשלם מחיר אישי כבד כל כך. 

הידיעות שהגיעו מרשת הריגול- סייעו לבריטים להיערך כראוי. בדצמבר 1917 (ערב חג החנוכה), כבש הגנרל הבריטי אלנבי את ירושלים והביס את התורכים. היישוב היהודי פנה לדרך חדשה בראשות בריטניה -חברי ניל"י לא זכו להגיע ליום הזה אולם שמורה להם תודה אדירה על פועלם. 

אלנבי מגיע לשערי ירושלים- תם עידן השלטון התורכי בארץ (1917)

הידעת ! 

אבשלום פיינברג מצא את מותו כאמור במדבר בשעה שיצא לכיוון מצרים למסור מידע לבריטים . בכיסו היו גלעיני תמר. גופתו לא נמצאה במשך עשרות שנים ורק בשנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר כבשנו את סיני  הפנו הבדואים את המחפשים לאיזור  הנקרא בפיהם "אלקבר אל יהודי"(קבר היהודי ) במקום נמצא עץ דקל אשר צמח מאותם גלעיני תמר שהיו בכיסו. גופתו של אבשלום פיינברג נמצאה במקום והוא הובא לקבורה בירושלים. 

אבשלום פיינברג ושרה אהורונסון 

אבשלום פיינברג שהיה ידוע בכישורי הכתיבה של, כתב מכתב מרגש לאהובתו רבקה (האחות הצעירה לבית אהרונסון) מילות השיר הולחנו ע"י צביקה פיק בביצועו של יהורם גאון.     

לצפייה במילות השיר לחצו כאן